בן רינה וגדליה. נולד ביום י"ד באלול תשל"ו (9.9.1976) בירושלים. אח לארז, נורית ואושרת, ולשלושה אחים נוספים שנפטרו סמוך ללידתם. הוריו קראו לו על שמו של יונתן נתניהו, שנפל במבצע אנטבה ביוני 1976, משום שאמו הרגישה צורך עז לקרוא לבנה על שם הגיבור. יוני היה ילד שמנמן ויפה, חייכן ומתוק. ילדותו עברה עליו בשכונת נחלאות ולאחר מכן בקטמון הישנה. מסלול לימודיו החל בבית-הספר היסודי "יהודה הלוי" וכאשר עברה המשפחה למעלה אדומים, בשנת 1988, המשיך בבית-הספר "שדי חמד" בעיר. בבית-הספר התיכון למד ב"אורט אולייסקי" בירושלים, במגמת מינהל. יוני היה אוהד נלהב של קבוצת הכדורגל "בית"ר" ירושלים, והרבה לשחק כדורגל וכדורסל עם חבריו. יוני ניחן באומץ לב, חוכמה וסקרנות, ומעל לכל – באהבה ודאגה לזולת, לחבריו ולמשפחתו. הוא עבד, ורכש בכספו דברים שונים לבית המשפחה ואף עזר בסיוד הבית והכנתו לפני כל חג. זמן רב חסך כסף, כדי לסייע להוריו בקניית בית חדש, חלום שלא הספיק להגשים בחייו. יוני גויס לצה"ל ביולי 1994, והמשיך ללימודי כיתה י"ג כעתודאי במגמת הנדסת תעשייה וניהול – התמחות לוגיסטיקה, במסגרת העתודה. בפי משפחתו נקרא "המדען", משום שתמיד רצה ללמוד, לחקור ולהעמיק את הידע. באוגוסט 1995 החל יוני את שירותו בצה"ל, סיים את הטירונות בהצטיינות והמשיך בקורס אלחוט, בבית-הספר הארצי לאלקטרוניקה ומחשבים. יוני שירת כחייל קרבי בפלוגת הקשר בחטיבת גולני, ובאוקטובר 1996 יצא לקורס מ"כים וחזר לשרת כמ"כ ביחידתו. את חופשותיו הקדיש לעזרה בעסק המשפחתי ולתחביבו, הכדורגל. הוא התעתד לצאת לקורס קצינים בפברואר 1997, אך בחר, לפני כן, להדריך טירונים ביחידה. בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם יוני. יוני הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. בן עשרים היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר. אחיו סיפר: "יוני היה גאוות המשפחה. בחור עם ראש גדול שתמיד שאף קדימה. ילד שכולו נשמה". ובפנותו ליוני, אמר: "אתה היית היהלום שבכתר, היית אמור לפרוץ מחסומים שאנחנו לא פרצנו, וקיווינו שאתה תעשה כך. תמים היית בחיים ואפילו אהבה לא טעמת. הרבה דברים יישארו לנו ממך, יוני, אך יש דבר שייזכר לי במיוחד, זה הצחוק שלך". מורתו של יוני מתקופת לימודיו בתיכון, סיפרה: "אני עדיין רואה את חיוכו הרחב, צחוקו הלבבי, שומעת את התנצלויותיו הרבות כאשר איחר בבוקר, כי הגיע ממעלה אדומים. יוני היה אהוב על חבריו, הם התלכדו סביבו בהפסקות. אתו היה תמיד 'שמח'. הוא יהיה חסר לכולנו". מפקד היחידה כתב למשפחה: "יוני היה דמות נערצת וראויה לחיקוי בקרב מפקדיו וחבריו. השאיפה לשלמות היא זו שהניעה אותו בכל דרכיו בפלוגה והיא זו שהניעה אותנו, מפקדים וחיילים, ללכת אחריו. יוני נפל בדרכו למוצב בלבנון, בעודו מאמין כי עליו לבצע את המוטל עליו בנחישות ובמקצועיות, תוך מסירות ואהבת הארץ. יוני שירת כמפקד כיתה והתבלט ברצינותו ובאהבתו לעזור לחבריו. צחוקו המתגלגל וחיוכו הרחב, עזרו לחבריו לעבור משברים קשים בתקופת התעסוקה המבצעית". וסגן-מפקד החטיבה ספד ליוני: "היתה בך דוגמה אישית ושקט נפשי שהקרינו על חייליך ועל חבריך. תמיד אמרת שחיילים טובים הם חיילים המבינים את משימתם ושדרך החינוך וההסברה יבצעו את פקודותיך. בעוד כשלושה חודשים היית אמור לצאת לקורס קציני חי"ר ולחזור לפקד על מחלקת לוחמים בגולני. יהונתן – שקט, צנוע, עוזר ומתחשב. ומעל הכל – חבר. היה שלום חבר, היה שלום אחי, לוחם של גולני". משפחתו הנציחה את זכרו בתרומה לבית כנסת.
