עמדי, חיים

בן אביבה ושמעון. נולד ביום ב' באייר תשל"ז (20.4.1977), בירושלים. בן לאם בת העדה הספרדית ולאב בן העדה הכורדית. דור שלישי למשפחה ירושלמית שורשית, שומרת מסורת ומצוות, בת חמישה ילדים. חיים נולד כתאום זהה לאחיו ציון, ושניהם נקראו על שם הסבים. חיים למד בבית-הספר היסודי "מצדה" באיזור קטמון ובבית-הספר התיכון "אורט בית אל", במגמת מכונאות רכב. בסיום בית-הספר הוסמך כמכונאי רכב. חיים היה נער תכול עיניים ויפה תואר, תמיד במורל גבוה, עם שמחת חיים עצומה, שסחף בחיוכו הכובש את כולם. היה אהוב ונערץ בין חבריו הרבים, להם שימש מודל לחיקוי, דמות מובילה בכל אירוע חברתי ובכל מסיבה, חביב מאוד, חברותי ונעים הליכות, שידע לכבד כל מי שבסביבתו וגם לעזור, לעודד ולתמוך. מחנכת הכיתה בה למד, שהאירה את דמותו, סיפרה, כי בבית-הספר היה יד-ימינה בכיתה. תמיד עזר בפתרון בעיות שבין התלמידים לבין המערכת, ולא נתן שיקפחו אף לא אחד מן התלמידים. חיים היה בקשר חם ואוהב עם בני משפחתו הרחבה, הדואגת והמסורה, שליוותה את חינוכו והיתה תמיד מעורבת בנעשה בבית-הספר. היה מעורב ופעיל בכל מה שקורה לכולם, ובשמחות המשפחתיות סחף את כל הנוכחים בשירה ובריקודים. הוא ניחן בטוב טעם ובחוש אסתטי מיוחד, אשר נכרו בלבושו ובהופעתו. "חבר יקר, חבר שבלב", אמרו חבריו. במחצית חודש דצמבר 1995, גויס חיים לשירות חובה בצה"ל ויצא למסלול הטירונות. עקב כישוריו הטכניים הגבוהים והידע המקצועי שרכש בבית-הספר, הוצב לחיל החימוש. הוא נשלח לקורס בטיחות בבה"ד 20, קיבל דרגת רב"ט ונשלח לשרת בבסיס ההובלה בבית נבאללה בתפקיד מכונאי רכב. לדברי מפקדו, היה חייל אחראי ומסור, שביצע את כל תפקידיו בשלמות ולמרות הזמן הקצר שהיה בבסיס, היה אהוד על חבריו ומפקדיו. ביום י"ב באדר תשנ"ו (3.3.1996), נפל חיים בהתפוצצות מטען תופת באוטובוס הדמים מספר 18 בירושלים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. בן תשע עשרה היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. הותיר אחריו הורים, אחות – חנית ושלושה אחים – שרון, תאומו ציון, וליאור. במכתב ניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "חיים התאקלם ביחידה מבחינה חברתית ומקצועית בצורה מהירה ויוצאת דופן. הצליח להשאיר את רישומו והשפעתו על החיילים והמפקדים כאחד. …והרי שמו אומר הכל – 'חיים'! אך חייו נגדעו באוטובוס הדמים קו 18, בגימטריה חי!…".