עיני, אורי

אורי, בן חתון ז"ל ואליהו, נולד בשנת 1936 בעיראק, ועלה ארצה בשנת תש"ט. הוא השלים את לימודיו היסודיים ואת לימודיו התיכוניים בקיבוץ מעוז חיים. אורי נולד למשפחה ברוכת ילדים ועיקר הטיפול בו היה נתון בידי אחותו. כשהיה ילד הרבה לחלות, ודאגת כל המשפחה הייתה נתונה לו; אולם משגדל מעט התחזק, והפך ילד חסון ובריא, עליז ומאושר תמיד. מילדותו ניכר בטוב לבו הרב ובנכונותו לעזור לכל אדם, עד כמה שכוחו עמד לו. תמיד ידע להיות מרוצה ולמצוא את הטוב והחיובי בכל דבר. מעולם לא היו לו הרבה צעצועים והוא ידע להמציא משחקים מכל מיני "מציאות" שמצא בבית. כך תמיד היה עסוק עם עצמו ומעולם לא השתעמם. אורי היה מלא מרץ ולא היה מסוגל לשבת בשקט, בלי להתעסק במשהו. הוא אהב חברה ותמיד אפשר היה למצוא אותו משחק עם חברים, משעשע גם אותם במשחקי חברה. כשהיה כבן עשר עלה ארצה לבדו במסגרת עליית הנוער. עלייתו ארצה הייתה רצופת הרפתקאות: תחילה נסע במסגרת קבוצה, אולם במהלך הדרך נתפש ונחבש. לאחר ששוחרר המשיך את הדרך לבדו, בכוחות עצמו. בארץ החליף את שמו מג'מיל ל"אורי", ביזמת אחותו הבכירה, שכבר גרה בארץ. היא בחרה בשם זה לציון האור שהפיץ סביבו בכל מקום שהלך. אורי ואחיו התאום נשלחו להתחנך בקיבוץ מעוז חיים כילדי חוץ. את חופשותיו היה מבלה בבית אחותו בשדות ים. במשך השנים נקשרו האח והאחות בקשרי אהבה וקרבה עמוקים, בעיקר משום שהיא הייתה לגביו עיקר המשפחה. אורי ידע להסתפק במה שיש לו – תמיד חייך ומעולם לא התלונן. הוא הצליח למצוא את מקומו בכל חברה, ולהיקלט יפה גם בקרב בני נוער שמנהגיהם היו זרים לו מתחילה. בקיבוץ מעוז חיים היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". את זמנו הפנוי בקיץ אהב לבלות בשחייה, אך השתדל בעיקר לפתח את כישרונותיו בתחום עבודת הכפיים. הוא הרבה לעסוק בעבודה בעץ, ויצר דברים יפים מאוד. בתקופת הלימודים בבית-הספר עבד בענף המטעים. זמן-מה לפני מועד גיוסו לצה"ל נשלח פעם לעבוד במקום קרוב לירדן ונפצע שם מיריות שנורו מעבר לגבול. עקב פציעתו נדחה מועד גיוסו, והוא גויס לצה"ל אחרי שגויסו בני קבוצתו. משהבריא הלך למלא חובתו מתוך רצון טוב ואמונה עמוקה בצורך בשירות וביכולתו לתרום במסגרתו. אורי גויס לצה"ל בראשית פברואר 1957 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורסים לנהגי טנקים ולמפקדי טנקים, הוצב תחילה בתפקיד נהג טנק ואחרי כן בתפקיד מש"ק טנק "שרמן". במהלך האימונים בצבא נפצע שנית, אך הדבר לא פגם ברוחו הטובה ובנכונותו לעשות מלאכתו באמונה. בתום שירותו הסדיר הוצב ליחידת מילואים והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים. אורי השתחרר מצה"ל זמן-מה אחרי רוב בני גילו, ומשחזר לקיבוץ מעוז חיים, כדי להתחיל בחייו האזרחיים, נתקל בקשיי קליטה, משום שרוב חבריו האחרים כבר מצאו את מקומם בקיבוץ. במשך שנה ניסה בכל זאת לבנות את עתידו במסגרת הקיבוץ, אך לבסוף החליט לנסות דרך אחרת. בכאב רב ובצער עמוק עזב את מעוז חיים ויצא לעיר. מיד עם בואו לעיר ביקש לצאת לעבודה ובהיותו אדם חרוץ ואחראי, לא התקשה למצוא מקום עבודה. הוא התקדם יפה בעבודתו, ועד מהרה מונה מנהל עבודה ב"קידוחי יהלום". בשנת 1963 פגש בפני ונשא אותה לאישה. יחד הקימו בית חם, שהשמחה והאושר שרו בו תמיד. אורי היה מסור ביותר למשפחתו, גם לאשתו ולילדיו וגם לבני משפחתו הרחבה יותר, ותמיד עזר וסייע לכל מי שנזקק לעזרה. הוא עזר לאנשים זרים, וקשריו עם כל מכריו וידידיו היו הדוקים ויפים. במלחמת ששת הימים השתתף אורי בקרבות ברמת הגולן. שנים רבות שמר על קשרי רעות עם משפחות חבריו, שנפלו במלחמת ששת הימים. במלחמת יום-הכיפורים הצטרף אורי ליחידתו, שנשלחה לרמת הגולן. בקרב שריון שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) באזור אל על, נפגע הטנק של אורי והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים – רונן, עינת ומירב – אב, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.