עין-גל, שלום

שלום, בן אסתר ואברהם, נולד ביום ב' בשבט תש"ד (27.1.1944) ברמת הכובש. הוא למד בבית-הספר היסודי בשפיים ובבית-הספר התיכון-חקלאי ברמת הכובש. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, והצטיין במקצועות הריאליים והטכניים. הוא היה פעיל בתחומי החברה והנוער בקיבוצו, רמת הכובש. שלום גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1962 ושירת בחיל השריון. לאחר סדרה של קורסי יסוד סיים בהצלחה קורס קצינים, קורס קציני שריון וקורס מפקדי פלוגות והתמחה בתפעול ובפיקוד על סוגי טנקים שונים: 'שרמן', 'סנטוריון' ו'פאטון'. במהלך שירותו בצה"ל שימש בתפקידים רבים, החל במ"מ טנקים סמ"פ ומ"פ, וכלה בסמג"ד ביחידות שריון שונות. כמו-כן נשלח להשתלמויות בחו"ל מטעם צה"ל. אחד מהישגיו הגדולים של שלום היה במלחמת ששת הימים; אז שימש מפקד פלוגת טנקי 'פאטון', שהיו באותו זמן טנקים חדשים בצה"ל. הוא היה מפקד הפלוגה המובילה בחטיבה, שפרצה את מערכי המצרים ביום הראשון של המלחמה. פלוגתו של שלום הסתערה בפיקודו דרך מערכי המצרים, גברה על פלוגת טנקי 'סטאלין' כבדים והשמידה אותם, ובכך הכשירה דרך ליתר יחידות השריון של החטיבה. בניהול אותם קרבות נקט שלום יזמה, מהירות פעולה, אומץ-לב ותושייה, שבזכותם צוין לשבח. על היום הראשון הזה ב'מלחמתו של שלום' אמר האלוף ישראל טל: "המהלך שלו, עם פלוגה בודדת, תרם מבחינה אופרטיבית תרומה אדירה להכרעת כל המערכה הזאת של היום הראשון". אחרי שתמה מלחמת ששת הימים התנדב לשירות בצה"ל ובהמלצת מפקדיו חזר לשירות קבע כמפקד בגייסות השריון והגיע לדרגת רב-סרן. שלום היה קצין ומפקד מעולה, מאותם מפקדים שסמכותם הפיקודית היא טבעית ויונקת את תקיפותה מאישיות מיוחדת במינה, ששפעה ביטחון, רצינות, שיקול-דעת ותעוזה, ורמה מקצועית מעולה. הוא היה קצין מסור, שדאג לפקודיו והיה נאמן למפקדיו. שלום היה קצין קבע בצה"ל, שהצטיין בתפקידיו בעת מלחמה ובעת שלום ורבים ניבאו לו עתיד של מפקד בכיר בגייסות השריון. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים השתחרר כדי ללמוד לימודים קדם-אקדמיים בטכניון. חבריו לספסל הלימודים שיבחו את צניעותו – מעולם לא סיפר להם, והם לא ידעו, כי היה קצין רב-מעללים, בעל אותות ומכתבי הצטיינות והוקרה. הוא שקד על הלימודים והיה אהוב על חבריו ועל מוריו. בתקופת מלחמת יום הכיפורים היה שלום סמג"ד בגדוד טנקים. כאשר פרצה המלחמה גויס ובדרכו להצטרף ליחידתו בדרום נהרג בתאונת דרכים ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמת הכובש. השאיר אחריו אישה והורים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר-הביטחון דאז, משה דיין, כי שלום היה קצין מסור, מנוסה, בעל מקצוע מעולה, אמיץ, שקול, בעל תפיסה טקטית ושליטה, אהוד על כולם. דברים לזכרו פורסמו בחוברת, שהוציא לאור הטכניון בחיפה לזכר תלמידיו שנפלו בקרב.