fbpx
עטיה, יוסף (יוסי)

עטיה, יוסף (יוסי)


בן רחל ודוד. נולד ביום כ"ג בטבת תשמ"ד (28.12.1983) בפתח תקווה. למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "נצח בנים" ובישיבת בני-עקיבא "נחלים" שבעיר. לפני גיוסו לצבא למד במשך שנה במכינה הקדם-צבאית "מעלה אפרים". יוסי ("יוס" בפי אוהביו) היה חבר ומדריך בתנועת בני הנוער "בני עקיבא" וספורטאי מצטיין. בעל מידות ענווה, היה אוהב אדם בכל נשמתו ובלט כמנהיג כבר מילדותו המוקדמת."חברים זה לנצח" – היה המשפט השגור בפיו, ויוסי אמנם הוכיח כי פיו ולבו שווים. הוא השקיע בחבריו מעל ומעבר – אהב, טיפח, דאג להם וטייל אתם. תמיד מצא זמן להעניק תשומת לב לכולם, לא דילג על אף אחד ולעולם לא הפסיק קשרים עם חברים. גם כשפנה לכיוונים שונים בחייו ורכש חברים חדשים, המשיך לשמור על קשרים עם חבריו הוותיקים. יוסי אהב את ארץ ישראל בכל מאודו. הוא אהב לתור בשביליה ובדרכיה של הארץ ובכל הזדמנות היה נוטל אוהל ויוצא למסעות בטבע ובנופים. באהבתו זו סחף אחריו גם אחרים, ארגן ויזם טיולים עם החברים ועם המשפחה. יוסי החל לטייל בשביל "חוצה ישראל", והספיק להגיע מאילת ועד מצפה משואה; הוא תכנן לסיים את המסלול צפונה לאחר שירותו עם חבריו לסיירת, אך לא הספיק. יוסי התגייס לצה"ל בסוף חודש יולי 2003 כשהוא נכון לתת את כל כולו לצבא. הוא החל מסלול הכשרה כלוחם בחטיבת הצנחנים, עבר קורס חובשים והוצב כחובש בפלוגת הסיור של הצנחנים. לכל אורך המסלול הצטיין – הן בחטיבה והן בקורס החובשים, אך בצניעותו התייחס לכך בטבעיות, חייך בביטול ומעולם לא התנשא מעל האחרים. כחובש ראה יוסי את ייעודו לעזור לחבריו בשעת הצורך ונהג לומר שאם מישהו ייפצע, הוא ידע איך לעזור לו ולא יעמוד חסר אונים. יוסי נפל ביום כ"ו בטבת תשס"ה (7.1.2005) בפיגוע חבלני בצומת תפוח. הוא היה בדרכו למעלה אפרים, לשם נסע כדי להצטרף לשבת מחזור במכינה הקדם-צבאית שבה למד לפני הגיוס, עת נפגע מירי מחבלים מן המארב ונהרג. שלושה חיילים נוספים נפצעו בפיגוע. יוסי היה בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין "סגולה" בפתח תקווה. הותיר הורים, שלוש אחיות – עידית, גלית ודיקלה ואח – ויקטור. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

דילוג לתוכן