עטיא, מאיר

בן סיותה (שמחה) ושמואל, נולד ביום י"ד באייר תרפ"ד (18.5.1924) בעיר מסעד שבאפריקה הצפונית הצרפתית. היה הילד השני מבין שישה אחים ואחיות. חונך חינוך מסורתי והרב המקומי, שהיה מורהו הראשון, אהב אותו מאוד. הוא למד את אומנותו אצל אביו, צורף ותיק ומנוסה. אך החיים בקרב הערבים בחבל הנידח לא סיפקו את רוחו, ובגיל 18 עבר לעיר אלג'יר ועבד כפועל בבית-חרושת של יהודי. כעבור 4 שנים, בשנת 1945, יצא משם לפריז ומצא עבודה בחנות למכשירי-כתיבה. הוא נהג תמיד להפריש משכרו לתמיכה בהוריו, שנשארו באפריקה, ושמר אמונים לתורת רבו. בשנת 1947 התנדב להגנת היישוב במאבקו. הוא עלה כמעפיל, נתפש ולמעלה משנה הוחזק בקפריסין. בשנת 1948, בעיצומה של המלחמה, עלה לארץ. הוא התגייס מיד לצבא הגנה לישראל. ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948), נפל בקרב בקולה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.