עטיאס, שמעון

בן אסתר וסעדיה, נולד ביום כ"ג בכסלו תש"ג (2.12.1942) בקזבלנקה שבמרוקו. שמעון סיים את לימודיו היסודיים בבית-ספר אירופי במרוקו, שהלימודים בו נערכו בשפה הצרפתית. הוא היה תלמיד טוב, חרוץ וממושמע. מנעוריו היה שמעון חובב ספורט, והתעניין בעיקר בכדורגל. בעתות הפנאי שלו, הוא נהג לשחק עם חבריו להנאתו ולשם שמירה על כושרו הגופני. בשנת 1957 עלה שמעון עם משפחתו לארץ, וכאן למד את מקצוע מכונאות הרכב. הוא עבד קשה במקצועו, והשתכר למחייתו. ובהיותו בן מסור למשפחתו, נהג שמעון להפריש סכומי כסף ממשכורתו כדי לסייע למשפחה לעמוד בנטל כלכלת הבית. הוא היה טוב-לב, חביב ומתחשב בזולת, ותמיד נהג לעזור לכל אדם במעשה ובעצה. שמעון היה פעיל בחברה, נהג לארגן פעולות חברתיות יחד עם חבריו ועשה למען גיבושם לחבורה מלוכדת, שהרבתה לבלות יחד ולהנות בצוותא. שמעון גויס לצה"ל באוגוסט 1960, והוצב בחיל-החימוש. הוא עבר קורסים, שהכשירוהו להיות מכונאי-רכב ונשלח ליחידת אספקה. ביחידה הוא הוכר כבעל מקצוע מעולה, חברותי ולבבי והיה אהוב על חבריו ועל מפקדיו. בפברואר 1963 שוחרר שמעון מהשירות הסדיר, והחל לעבוד כאזרח עובד צה"ל. בשנת 1966 הוא נשא אשה, ושנה אחר-כך נולדה בתו הבכורה. הוא היה אב ובעל למופת, מסור ודואג למשפחתו. תמיד שמר על יחסים נאותים, ועשה רבות לרווחתה ואושרה של משפחתו. בשנת 1970 נולד בנו, ושש שנים אחר-כך נולד בנו השני. אף שעבודתו הקשה גזלה ממנו זמן רב, נהג שמעון להקדיש תשומת לב מרובה למשפחתו ולילדיו. הוא בילה שעות רבות עמם במשחקים ובטיולים, ועשה למען חינוכם ולמען הקנות להם דרך ארץ והשכלה. באוקטובר 1976 החליט שמעון לחזור לשירות בצבא הקבע, ונתקבל בדרגת רב-סמל ראשון לתפקיד טכני בחיל-האוויר. הוא הצטיין בידיעותיו הטכניות וברמת ביצועיו, וזכה להערכת מפקדיו על פועלו ועל תרומתו להעלאת רמת העבודה ביחידה שלו. ביום ט' באייר תשל"ט (5.5.1979), נפל שמעון בעת שירותו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הוא השאיר אחריו אשה שני בנים ובת, הורים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "…ברצוני לספר לכם על רס"ר שמעון, כפי שאנו הכרנוהו ביחידה. אדם מסור לעבודתו, נאמן ליחידה ולחיל, מקובל ואהוב על מפקדיו וחייליו. מעולם לא התלונן על לחץ עבודה, וניתן היה לסמוך עליו גם בתקופות הקשות. שאף לקידומו על-ידי רכישת השכלה, וחתר להתקדם לתפקידים בכירים יותר. גם כשחש ברע העדיף להמשיך בעבודתו ודחה את הליכתו לרופאים…"