עזר, יהודה

בן עזר ומסעודה. נולד ביום כ"ד במרחשון תרפ"ה (21.11.1924) בבגדד, בירת-עירק. נתיתם מאביו בהיותו בגיל רך ואמו התמסרה בכל לב להשתלמותו. בגיל שבע נכנס לבית-הספר "חובבי ציון" שבעיר-מולדתו, אחרי שקנה ידיעות מרובות בתורת-ישראל. לכשנתבגר התחיל עובד ב"בנק עותומן" ובינתיים התכונן לבחינות-הבגרות ועמד בהן. מייד לאחר-מכן, בשנת 1941, עלה לארץ על-סמך האישור שהוא נתקבל בבית-הספר החקלאי "מקוה-ישראל". כעבור שנה עזב את בית-הספר ומתוך רצונו לתת יד לבניין-הארץ נרשם במחלקה להנדסת-בניין של הטכניון העברי בחיפה. אהוב היה על כל חבריו ויודעיו וכסטודנט חרוץ נתחבב על מוריו. רבות נאבק על קיומו בעבדו בעבודות שונות ואף אמו, שהיתה בחוץ-לארץ, סייעה בידו. בסיימו שתי שנות-לימודים בטכניון באה קריאת המוסדות להתגייסות לבריגדה היהודית. לצורך זה קיבל חופשה ארוכה מן הטכניון, והשתתף בקרבות באיטליה ולאחר-מכן עבר בכמה ארצות-היבשת (בלגיה, צרפת וגרמניה). אחרי שחרורו מן הבריגדה חזר לארץ והמשיך בלימודיו בטכניון. הוא אך הספיק לגמור את שתי שנות-לימודיו האחרונות כשפרצה מלחמת-הקוממיות. אז הצטרף לשורות-הלוחמים ועשה שירותים שונים בעורף ובחזית. בחיל-ההנדסה השתתף בשחרור הגליל והנגב ולבסוף עבר לחיל-התותחנים. אמיץ-רוח ועז-לב היה ולא חת מפני כל סכנה. לאחר-מכן נשלח לקורס-קצינים וסיים אותו בהצלחה. הסגן הצעיר היה נבון בכל הליכותיו וקרוב לכל פקודיו. בספטמבר 1949 הורשה לו לגשת ל"בחינות הדיפלום" בטכניון, ואחרי חודש, שניתן לו כחופשת-הכנה, עמד בהן. כתום בחינותיו חזר לצבא וקיבל תפקיד חדש כקצין-מבצעים. אין זאת כי נוסף לרגישותו המיוחדת לגבי סבל האדם בחייו ולמראה צרות הזולת, העיקה על לבו גם בדידותו בארץ ללא אח וקרוב, ובמיוחד דבר היותו מרוחק מבני-משפחתו ומאמו. מאז בואו לארץ עבד קשה ולחם בקשיי-הקיום מתוך בדידות – עד שסיים את לימודיו, אלא שלא זכה לקבל את תעודתו בעצם ידיו, כי ביום א' במרחשון תש"י (24.10.1949) נפטר והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. תעודת-הטכניון יחד עם אות-הקוממיות נמסרו לידי אמו. את ספריו המקצועיים הקדישה אמו לספריית הטכניון העברי והם נקראים "אוסף עזר".