עזרי, רפאל

בן שמחה ויהודה, נולד ביום כ"א באלול תשכ"ה (18.9.1965) ברחובות, להורים שעלו לארץ מקורדיסטן. רפאל החל את לימודיו בבית-הספר של החינוך העצמאי בשכונת סלע, המשיכם בבית-הספר של חב"ד "אוהל יוסף" בנס-ציונה וסיימם בבית-הספר המקצועי "אורט-ג'וליס", במגמת מכונאות רכב. רפי היה נער יפה-תואר, על פניו שכן תמיד חיוך רחב מאוזן אל אוזן. עם זאת הוא היה ביישן, שקט וצנוע. רפאל היה מאד קשור להוריו והרעיף עליהם הרבה אהבה. הוא נהג לחבקם כאשר חזר לביתו ורצה לשמח לבם. חבריו המרובים אהבוהו, והוא השיב להם אהבה. על טוב ליבו והתחשבותו בחבריו, יעיד המעשה הבא: יום אחד בא רפי הביתה, כשראשו מגולח למשעי. הוא סירב לגלות את המניעים למעשה, אך מחבריו נודע לבני המשפחה כי הסיבה הייתה אחד מחבריו, שנשרו כל שערותיו עקב מחלה, והוא נסגר בביתו וסירב לצאת. כדי לעודדו ולהיות לו מעין אח לצרה, בא אליו רפי כשאף ראשו "נקי" משערות. רפי אהב מאוד את משחק הכדורגל, היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל של "הפועל שעריים" ושימש כסדרן-מחליף במשחקיה. רפאל גויס לצה"ל במחצית יוני 1983, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. כל תקופת שירותו היה רפי חייל ממושמע, ובעל מוטיבציה גבוהה לעבודה. מפקדיו היו מרוצים מאופן תפקודו. הוא סיים בהצלחה קורס צניחה ובהמלצה של מפקדיו לקבל דרגת רב"ט תואר כ"חייל מעולה". גם בצבא, למרות המשטר ותנאי החיים הקשים, לא שינה רפי את טעמו. החיוך לא מש מעל שפתיו, והוא היה חבר לכולם. ביום י"ד באדר תשמ"ה (7.3.1985), בהיותו בדרכו לביתו לחוג את חג הפורים, נפל רפי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות. בן 19 וחצי הוא היה בנופלו. רפי השאיר אחריו הורים, חמש אחיות וחמישה אחים