עזריה, ויקטור חי

ויקטור, בן אורייט ויצחק, נולד ביום י"ט באייר תשי"ג (4.5.1953) בטוניס. הוא עלה ארצה עם משפחתו בהיותו כבן שנתיים, בשנת תשט"ו (1955). את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר הממלכתי-דתי "מימון" בלוד. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "אורט" בלוד. כבר בהיותו ילד נתגלו בויקטור כמה תכונות יסודיות: הוא היה ילד חייכני, ביישן ומוכן לעזור לזולת. בהיותו תלמיד בבית-הספר היסודי היה תמיד בין הטובים בכיתה; תמיד ידע את החומר על בוריו ומילא אחר דרישות מוריו, ובניגוד לרבים בני גילו, מעולם לא רב עם איש. בבית-הספר היסודי, שהיה בית-ספר דתי, למד את ערכי הדת והאמונה, ואת מצוות התורה, וקיים אותם בקפידה. למרות שהוריו לא היו דתיים, ובילדותו לא גדל באווירה דתית, הרי מרגע שבחר בדרך זו לא סטה ממנה, ואמונתו הייתה עמוקה ואמיתית. הוא ראה בדת דרך חיים, מערכת מוסרית ושלמות אישית, ולכן דאג תמיד לקיים את כל המצוות. לתפילות היה תמיד מגיע הראשון, ומעולם לא נתפתה לעסוק בעניין אחר על חשבון מילוי מצווה. כחלק מדרך חיים זו היה ויקטור אוהב אדם, שמר על המצוות שבין אדם לחברו, הקפיד שלא לפגוע באיש ותמיד היה נכון להושיט עזרה לכל אדם. משסיים את לימודיו היסודיים בחר ללמוד בבית-ספר תיכון-מקצועי, כדי להשתלם במקצוע, שיכשירו לקראת חייו בעתיד ויספק לו פרנסה. הוא הלך ללמוד במגמה של חרטות בבית-הספר "אורט" בעיר מגוריו, לוד. בית-ספר זה לא היה בית-ספר דתי, ולכן מראשית דרכו נתקל שם בפיתויים רבים לשנות ממנהגיו, הן במגעיו החברתיים והן בחיי היום-יום. אולם באמונתו הרבה לא נכנע לשום פיתוי ונשאר אדם מאמין ונאמן לתורה. יחד עם זאת לא התרחק מחבריו ללימודים, שהיו שונים ממנו באורח חייהם, וקנה ידידים ואוהבים רבים. הוא אהב מאוד להאזין למוסיקה, ובעיקר אהב לשיר ולנגן בגיטרה. את ידיעותיו בתחום המוסיקה רכש בכוחות עצמו, אולם תמיד חלם ללמוד שירה ונגינה בצורה סדירה ובהדרכה מקצועית, ואף קיווה להגשים את חלומו זה עם תום שירותו הצבאי. ויקטור גויס לצה"ל בראשית מאי 1971 והוצב לרבנות הצבאית. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למוסמכים לכשרות, הוצב כסמל דת ומוסמך לכשרות. במסגרת הצבאית המשיך לקיים את כל מצוות התורה, ונשאר נאמן לדרכו הדתית. מסגרת שירותו ותפקידו הצבאי סייעו בידו לשמור על דרכו ולנסות להפיצה בין חיילי יחידתו. בעת חופשותיו מהצבא לא הרבה ויקטור לצאת לבלות, אלא אהב לשבת בחברת ידידיו בביתו, לשוחח ולנגן בגיטרה, לשיר ולשוחח עם חבריו על חוויותיו מהצבא. בעת שירותו כאילו התהדקו עוד יותר קשריו עם משפחתו, שהיו טובים עוד קודם לכן. תמיד היה גאוות המשפחה והבן האהוב שלה, מעולם לא רב עם איש מבני המשפחה ותמיד עזר לכולם. בטוב לבו היה דמות מרכזית בבית. כחייל וכבחור העומד ברשות עצמו, המשיך ויקטור לשמוע בקול הוריו, ובעיקר התהדקו קשריו עם אחיו. הוא הרבה לבלות אתם, שיחק וטייל אתם – ותמיד שאף לחנכם בדרכי הדת. במלחמת יום הכיפורים היה ויקטור בסיני וביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע ונהרג בהתקפת מטוסים באזור מחנה הגידי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים, אח ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה.