עזריאל, חנניה

בן יעקב וחביבה. נולד בשנת תרצ"ד (1934) בקזבלנקה אשר במרוקו. שם החל את לימודיו ב"חדר". חנניה ניחן בתפיסה מהירה ובזכרון למופת עד כדי ידיעה על-פה של פרקים שלמים בתלמוד. אך הוא למד תקופה קצרה בלבד כי מחמת דוחק- הפרנסה נאלץ לצאת לעבודה, אבל תוך הזמן הקצר שלמד קנה לו השקפה נבונה על ענייני-העולם ואף המשיך בשמירת-המסורת. חנניה התחיל לעבוד בבית-חרושת לייצור מזוודות ותוך זמן קצר הפך לאחד מבעלי המקצוע הטובים והיה חביב על כל חבריו- לעבודה. בשנת 1955 עלה עם משפחתו, לארץ אשר אליה השתוקק כל הימים, והמשפחה התיישבה בקרית-מלאכי. לאחר טורח רב קנה כלי-סנדלרות, פתח לו חנות קטנה ושם החל בעבודתו. עבודתו הנקייה ויחסו החם והלבבי לכל אדם הקנו לו שם טוב. לב-זהב היה לו ותמיד קיבל כל אדם בסבר פנים יפות. לצה"ל גויס בשנת 1957, שירת בחיל- התותחנים ונתן את שירותו בכל לב. לאחר שסיים את שירותו הסדיר עבר לאילת ושם מצא את פרנסתו בבית-חרושת בתמנע לייצור נחושת. בשנת 1961 חזר לצבא והצטרף לשירות- קבע. חנניה נקשר בכל לבו לתפקידו ולגדודו. חבריו ומפקידו אהבוהו והיו אומרים שהוא ממש אבא להם. הוא שימש כקצין-רכב בדרגת רס"ל. בפרוץ מלחמת ששת הימים היה עוד בשירות-קבע וליד מצבת פרקר שליד המיתלה שבסיני עלה על מוקש – וכך נפל; זה היה ביום הששי לקרבות, הוא ב' בסיון תשכ"ז (10.6.1967). הניח אשה ושני בנים. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.