עזורי, יחזקאל

בן זקי ופרחה. נולד ביום ט' בכסלו תשט"ז (24.11.1955) בירושלים. סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'תחכמוני' שבירושלים ואחר כך למד בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה, במגמה הביולוגית ובמגמה הריאלית. כתבו עליו חבריו לפנימייה: "ראינו אותו לראשונה מגיע לפנימייה. כבר אז משך את העין. גבוה, שחום, שיער חלק, חיוך מאוזן לאוזן וצחוק מתגלגל… שמחת-חיים של אדם לא יכלה להיות כה-גדולה כמו זו של יחזקאל. האמרות המפורסמות שלו, עם המבטא הגרוני, יצרו סגנון חדש בפנימייה. המחזור היה מזוהה עמו, אחד מעמודי- התוך. לא היתה נערה ב'ריאלי' שלא הכירה אותו, הוא ידע לדבר עם כל אחת. מעניין היכן לקח את כל הנושאים לדיבור. יצר שיחות ורכש אהדה כבר בפגישה הראשונה. היה בקי בהתרחשויות של כל החברה, התעניין בכל אחד, בכל אירוע…" יחזקאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1973 והתנדב לחיל-הצנחנים. חבריו מספרים על השתלשלות העניינים בספר הזיכרון: "גמרנו עם הפנימייה. כל אחד הלך לדרכו. יחזקאל בחר בצנחנים. לא התאים לו החיל הזה. חשבנו שיבחר בשריון, החיל שרוב בני-המחזור בחרו בו. אבל יחזקאל היה נחוש החלטה ובחר במאמץ הפיסי רציני. חשבנו, ודאי לא יחזיק מעמד, ישברו אותו… ואז באה המלחמה." "…טיסה לפאיד ומשם לקו הקדמי מול המצרים, יריות, תנאים גרועים ביותר, חבר'ה שנהרגים, מזון עלוב, חול ועוד חול, תנאים שלא הורגל אליהם מעולם… הוא הסתגל מהר. שעות-שמירה ארוכות בלילה, תצפיות וירי ביום. הוא מגיע הביתה לעתים נדירות. תחשבו שהיה מדוכא, מיואש? טעות בידכם. החיוך לא מש משפתיו. הצחוק הבריא שלו ייתכן שהגיע עד המצרים. אחרי-כן קורס-מ"כים, אימונים ועוד אמונים. קשה לו, מסע תגיות 60 ק"מ, אלונקות, והוא כמעט קורס ומתמוטט. יש בו אותה חיוניות, כוח-התמדה שטמון עמוק עמוק בלב. הוא עובר שלב אחרי שלב, שבוע אחר שבוע, לא נותן ש"ידפקו" אותו. לשון חדה יש לו והוא שולח אותה בכל מי שעושה לו עול. סיום קורס-מ"כים, ויחזקאל מ"כ בצנחנים ברמת-הגולן, בגזרת מזרעת בית-ג'אן, מוצב בטווח-יריקה מהסורים. הפגזות יום-יום. שעה-שעה. יחזקאל שם עם הפלוגה, שמירות ותצפיות ביום ובלילה ובזמן הפנוי – עבודות. עוד שכפ"צ, עוד עמדה, יחזקאל מטה שכם, מעודד והחיוך לא מש מפניו." קורס קצינים – כמה חלם להגיע למעמד זה. עוד זמן קצר תתגשם משאלתו והוא יהיה קצין. אחד הקצינים הצעירים ביותר. הוא תופס עמדה, משתלב היטב, אחד מכולם. לא היה הטוב ביותר, לא היה מצטיין, הוציא ציונים טובים, בלט לטובה. ביום כ"ד בתשרי תשל"ה (9.10.1974) נפל יחזקאל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין בהר הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן-משנה. בספר הזיכרון לחללי הפנימייה הצבאית כתבו חבריו: "היום בו נפל – יום שלא יישכח, יש כאן קטיעה חדה, מהלך-חיים של אדם נגדע. על כל צעיר שנהרג אומרים נפל באבו. אבל על יחזקאל מדגישים יותר מכול, שכן העלילה לא תמה. היה לו הרבה מה לתרום." משפחתו הנציחה את שמו בבית-כנסת. כן הוקמה מצבה להנצחת שמו במקום שם נפל.