עזורי, אייל (אליהו)
בן שמחה וסולומון (שלמה). נולד ביום ג' בחשוון תשל"ה (19.10.1974) ברמת גן, אח לחיים ולרוזלי. ילד ביישן ומופנם, שבגר והפך לבחור חייכן וענו, בעל חן מיוחד ויוצא דופן. אייל ניחן בטוב לב נדיר. הוא היה מהאנשים המעטים שבאמת ובתמים ניתן לומר עליהם שהם "יותר מדי" טובים. אייל גדל בשכונת המתמיד ברמת גן ולמד בבית-הספר היסודי "חשמונאים" בבית-הספר התיכון על שם ד. קלעי בגבעתיים במגמה הסוציולוגית. בתקופת לימודיו התיכוניים התפתחה אהבתו למחשבים, שבעקבותיה המשיך ללמוד ולהעמיק בלימודים אקדמיים בתחום זה גם לאחר שחרורו מהצבא. אייל אהב לטייל, לבלות, להאזין למוזיקה (בעיקר ללהקת U2) ולצפות בטלוויזיה. חיבה מיוחדת רכש למכוניות ספורט מהירות ולחטיף "במבה". בשנת 1992 סיים אייל את הבגרויות במגמה הסוציולוגית והחל להתכונן לשירותו הצבאי. במרס 1992 התגייס לצה"ל, למחזור "מרץ 3" והחל במסלול בגדוד "צבר" של חטיבת גבעתי. אייל סיים את הטירונות כחניך מצטיין, המשיך לקורס מ"כים ויצא לתעסוקה עם הגדוד. עם סיום המסלול, בשנת 1994, עבר למסייעת "צבר". אחרי תקופה של "צעירות" במסייעת עבר אייל קורס מש"קי דרגון "וותיקות", וסיים את שירותו במסייעת. אייל נהנה משירותו הצבאי ונוסף למוטיבציה הגבוהה שהיתה לו לתרום למדינה, השירות הצבאי תרם לו אישית ובמהלכו הוא רכש חברים רבים וטובים, שכינוהו בחיבה "מונטנה" ו"הזרוע". אייל נהג לציין בכל הזדמנות כי תקופת שירותו הצבאי היתה התקופה הטובה בחייו. הוא שיפר את ציוניו במכינה האקדמית של אוניברסיטת ת"א ולאחר מכן, בקיץ 1997, יצא לטיול גדול באמריקה הדרומית. הוא החל את מסעו בבוגוטה בירת קולומביה, משם עבר לאקוודור, יצא לטרקים בהרי צפון פרו, לטיולים בג'ונגלים של בוליביה ומשם למפלי האיגואסו בברזיל. לאחר חצי שנה שב אייל מריו דה ז'ניירו לישראל. עם שובו ארצה החל אייל ללמוד במכללה האקדמית של תל אביב-יפו בחוג למדעי המחשב, ובשנת 2001 לאחר שלוש שנים וחצי סיים את התואר הראשון במדעי המחשב. במהלך לימודיו במכללה החל לשרת במילואים בגדוד "חרוב" של חטיבה 5. בספטמבר 2000, כאשר החלו האירועים בשטחים ולקראת אפריל 2002 גברו הפיגועים ברחבי הארץ, הרגיש אייל שהוא אינו יכול לשבת מנגד וחיכה לשירות המילואים שבו יוכל להגן על העורף. לאחר הפיגוע במלון "פארק" בנתניה יצא צה"ל למבצע "חומת מגן". אייל נקרא לשירות בטלפון שקיבל מהמ"מ ומיהר להתייצב ביום שישי שלאחר ליל הסדר. לאחר מספר ימי התארגנות ואימונים יצא הגדוד של אייל לפעילות מבצעית במחנה הפליטים בג'נין, לשם נמלטו מחבלים מהאזור. במשך שבוע נלחמו החיילים במחנה תוך סיכון מתמיד של חייהם ובבוקר כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002), יום השואה והגבורה, נהרגו אייל ו-12 מחבריו לפלוגה בקרב בג'נין, שתואר כאחד הקשים בתולדות צה"ל. בן עשרים-ושבע היה אייל בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. אחרי מותו הועלה לדרגת רס"ל. אייל סיכן את חייו ונהרג למען מטרה שהאמין בה אמונה שלמה – הגנה על המולדת, תוך שמירה על הומאניות וכבוד האדם במהלך הקרבות.
