עורקבי, צדוק (צאלח)
בן מנצור ורחל. נולד בשנת תש"ז (1947) בתימן. בגיל שנתיים עלתה המשפחה כולה לארץ במבצע "מרבד הקסמים" והתיישבה בכפר תוחלת ועסקה בחקלאות. צדוק למד בבית-הספר "רמב"ם" בבית-דגן ולאחר-מכן למד בבית-ספר תיכון של ערב. מטבעו היה טוב לב ובשמחה היה עוזר לידידיו שנמצאו במיצר. כך תמך בהוריו אשר היה מסור להם מאד. צדוק אהב את החיים, את רעיו וידידיו הרבים והם אהבו אותו. כשהתגייס לצה"ל במאי 1965 חיכו לפגישות עמו ולמסיבות שהיה מארגן כי עליצותו היתה מידבקת ושופעת ממנו. בעינו החדה ובנפשו הרגישה חש תמיד בעגמת-נפש וצער הזולת וידע לתת עצה, לנחם ולהשרות מצב-רוח טוב. היה מפעילי המועדון בכפר וממפעילי חבריו ושעות רבות היה מבלה שם ושקד על שיפוצו. בהתלהבותו הפך את המועדון למוקד חיי-התרבות בכפר. תמיד היה שמח בחלקו ואף בזמנים קשים שמר על האופטימיות וקיבל את החיים בשחוק על שפתיו מתוך שמחה. הוא שירת בחיל-הים כי מאז היותו ילד שאף לשרת את עמו בים, אשר אותו אהב. את שירותו נתן במשחתת "אילת" עד יום טיבועה ביום י"ח בתשרי תשכ"ח (21.10.1967) על-ידי טילים מצריים מול חוף רומני שבצפון סיני ועם טיבועה מצא את מותו. מאחר שגופתו לא נמצאה הוצבה מצבה לזכרו בחלקת- הנעדרים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הוצבה לו מצבה לחוד בבית-הקברות הצבאי בחיפה. במלאת שנה לנפלו היתה אזכרה במקום מגורי ההורים בכפר תוחלת ואף ספר-תורה הוכנס לזכרו לבית-הכנסת שם. ספר-תורה שני על שמו הוכנס לעוד בית-כנסת שבכפר. כחמישים ספרי "תיקון כרת ועילוי נשמות" הוקדשו לזכר צדוק והמשפחה נוהגת לחלק אותם לעיון במקרי-אסון. במועדון הנמצא בכפר הונצח צדוק גם על-ידי הקמת ספרייה על-שמו הנקראת "בית צדוק" החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
