fbpx
עוקלה, חמדי

עוקלה, חמדי


בן וודחה וכריים. חמידי נולד בשנת 1936 בשבט הייב, שמקום מושבו בטובא-זנגרייה שבגליל. הוא גדל והתחנך בכפרו, בשנות נעוריו בילה זמן רב בחיק הטבע ועסק בעיקר ברעיית צאן, בחקלאות ובבניין. משבגר עברה המשפחה לגור בכפר מע'אר, שם התחתן חמידי עם בחירת ליבו חמדה והקים את משפחתו. נולדו לו שנים-עשר ילדים: לוטפיה, זידאן, זייד, מחמוד, זידה, סבחה, נאשד, נאסר, כאתם, אמירה, תורכייה ופראד. חמידי הלך בעקבות אחיו ששירתו בצבא שנים רבות, וביום 25.12.1967 הוא התגייס למשמר הגבול לשרת כגשש. במלחמת ההתשה הוא שירת בגזרת בית שאן, שהייתה אז גזרה קשה ועוינת מאוד, עם המון חדירות ומוקשים, ותמיד השתתף במרדפים. מפקדיו של חמידי העריכו אותו מאוד כגשש מעולה, המשתתף כמעט בכל אירוע, בעל תכונות מיוחדות הגורמות לכולם להיות מרוצים ממנו. פעמים רבות סיכן את חייו כדי להציל אחרים. גם חבריו של חמידי אהבוהו מאוד וידעו שממנו תמיד יוכלו לקבל עזרה. הוא אהב לעזור לזולת והיה בעל חוש הומור נפלא. את כל טרדות החיים קיבל בקלות ובפיו היה המשפט: "מחר יש עוד יום". בשנת 1978, כאשר היה חמידי בסיור לילי בכביש המערכת, נפתחה אש בזוקה ומקלעים לעבר הסיור, אך אנשי הסיור הצליחו להשתיק את מקור הירי. לצוות הוענק פרס כספי על תפקודו בתקרית. בשנת 1983 זכה חמידי בעיטור השירות של משטרת ישראל, בו נכתב: "תרם תרומה בלתי רגילה להשגת יעד מיעדי המשטרה, תוך גילוי התמדה ודבקות במטרה". בשנת 1983 הועבר חמידי לשרת בלבנון וקיבל זאת באהבה, למרות שהיה יכול לבקש שירות קרוב יותר עקב גילו. הוא היה אמור לעבור ביום 5.11.1983 ליחידה עורפית בתחנת נטופה, אך יום לפני כן נהרג. רב-סמל ראשון חמידי נפל באסון צור השני. במהלך מלחמת שלום הגליל, בזמן שצה"ל פעל כנגד ארגוני אש"ף והחיזבאללה בלבנון, פעל מג"ב בשיתוף פעולה עם השב"כ במיגור קיני מחבלים בעיר צור. הלוחמים שוכנו במתקן שהיו בו שני מבנים בני שתי קומות. ביום שישי 4.11.1983 בשעה 06:00 בבוקר פנה טנדר שברולט מכביש ראש הנקרה – צור לעבר המתקן, שהיה מוקף בסוללת עפר ובגדר היקפית ואובטח בשמירה מתמדת. הטנדר שנסע במהירות עורר את חשדו של המקלען והוא פתח לעברו באש. שומר נוסף שהבחין במתרחש פתח אף הוא באש לעבר הרכב החשוד. למרות האש פרץ הטנדר את שער הכניסה למתקן ונכנס בין שני המבנים. הנהג המתאבד הפעיל את 500 קילוגרם חומר הנפץ שהיו ברכב וגרם לקריסת המבנים. במקום נהרגו כשישים איש ובהם עשרים ושמונה אנשי מערכת הביטחון. חמידי היה בן ארבעים ושבע בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בטקס צבאי בבית העלמין הבדואי מג'אר-מרר. השאיר אחריו אישה ושנים-עשר ילדים. בתו הצעירה נולדה שעות אחדות לפני נפילתו, הוא לא זכה לראותה ואף לא ידע שנולדה. הבת נקראה בשם פראד, שמשמעותו – פרידה. מפקדו של חמידי נשא דברי הספד: "בחודש נובמבר 1982 שירת חמידי בפלוגה כ', שרבים מלוחמיה נהרגו בעת התמוטטות בניין הממשל הצבאי בצור, וניצל. זמן רב יעבור עד אשר נתרגל לעובדה שמקומו של רס"ר חמידי נפקד מאיתנו ולא נראה אותו עוד בנופה של הפלוגה. היה גשש מצטיין, פעמים רבות זיהה עקבות מחבלים שחדרו לתחומי המדינה ובכך מנע אסונות כבדים". כל ילדיו של חמידי המשיכו בלימודיהם, כפי שהוא רצה. חלקם גם המשיכו את דרכו ושירתו במג"ב כגששים

דילוג לתוכן