בן רחל ואברהם. נולד ביום ט"ו בחשוון תשכ"ח (17.11.1967) בגבעתיים. בגיל שלוש החל לבקר בגן הילדים. חלק מפעילויות הגן לא עניינו אותו וייחסו זאת לחוסר ריכוז, אך היתה לו יכולת ריכוז גבוהה מאוד בדברים שמצא בהם עניין. בין הגילים ארבע ושש, התגלו אצלו סימנים ראשונים של הבנה וסקרנות רבה בתחום המדע המדויק. הוא הבין את המשמעות של 'שלושה ממדים', מספרים חיוביים ושליליים וחזקות חיוביות ושליליות. אז ניסה גם להבין את משמעות המימד הרביעי. בהבנה המתימטית והמופשטת היה מאוד חריג ביחס לבני גילו, ופעמים רבות לא הבין מדוע חבריו אינם מבינים או אינם מגלים עניין בדבריו. שי החל את לימודיו בכיתה א' בבית-הספר 'רמים' בגבעתיים. מיד עמדו על כישוריו ותרו אחר רעיונות שיעודדו את יכולתו. הוא השתתף בחוגים לילדים מחוננים באוניברסיטת בר-אילן, שם למד פיסיקה, כימיה ומחשבים. בילדותו היה פעיל בסקציית השחייה של מועדון נווה מונוסון, השתתף בתחרויות שחייה, ופעמים מספר צלח את הכנרת במסגרת 'הפועל'. הוא היה חניך בתנועת הצופים בשבט ה'מכבים' בנווה מונוסון. שי עסק בנושא המחשבים עוד בתקופה שתחום זה לא היה נחלת הכלל. מחברות לא היו לו; הוא העלה דברים בכתב רק כשהיה חייב להגיש עבודות למורים – הכל היה בראשו. בשנת 1981, עם תום לימודיו היסודיים, יצא עם משפחתו בשליחות לארצות-הברית, שם החל בלימודיו התיכוניים וחרף קשיי השפה התערה במהרה בבית-הספר והצטיין במקצועות הריאליים, אותם למד בכיתות הגבוהות יותר. שי התברך במוח אנליטי חריף ובחשיבה מתימטית צלולה ובהירה, ונטל חלק בתחרויות מתימטיקה ומחשבים. בתום שנתיים, שבה המשפחה ארצה ושי החל את לימודיו במגמה הפיסיקלית בתיכון המקיף ביהוד. גם כאן התבלט מעל כולם. שי נודע כבחור מקורי ובעל חוש הומור מיוחד. מספר חברו: "…פירסמנו מספר בדיחות וקריקטורות שלו בעיתון בית-הספר. כפי שראשו של שי לא היה מוגבל על-ידי שום אתגר, כך היה גם חוש ההומור שלו. הבדיחות חוללו מהומה גדולה, ועיתון בית-הספר אף נסגר לזמן-מה… אך ציבור הקוראים צחק וצחק". בתחילת כיתה י"ב זומן למבדקים לפרוייקט 'תלפיות' – לימודים גבוהים במתימטיקה, פיסיקה ומחשבים באוניברסיטה במסגרת שירות החובה בצה"ל. הוא עבר בהצלחה את כל שלבי המבדקים, כולל מבדקי קצונה, בציון הגבוה ביותר, והתקבל לפרוייקט. שי סיים את בחינות הבגרות והכל נראה בהיר. דרכו הצבאית היתה ברורה, חוגי הלימוד תאמו את כישוריו ואת תוכניותיו לעתיד, לאחר השירות הצבאי. הוא היה מאושר, וההנאה היתה לגורם המכריע בחייו. באמצע יולי 1985 גויס לשירות חובה בצה"ל והחל את המסלול הארוך והמעניין של 'פרוייקט תלפיות'. שי נהנה מעצם היותו סטודנט במסגרת הצה"לית. בחור רגיש עם לב זהב, אמרו עליו חבריו, מקורי, מיוחד במינו ובעל תפישת-עולם בוגרת. מעודד ברגעים קשים ונותן כוח להמשיך, חבר טוב ואהוב על כולם. חבריו ידעו, שכל פנייה אליו וכל בקשה יתקבלו בחיוב, תוך הקשבה והבנה. התוכן, הרעיונות והמקוריות בעבודתו היו שווים צל"ש. שי נראה תמיד כמי שלוקח הכול בקלות, בלי לחץ, בלי הרמת קול, שקט ורוגע ותמיד חיוך רחב נסוך על פניו. חבריו ב'פרוייקט תלפיות' סיפרו כי התערה והשתלב 'צ'יק צ'ק' בקבוצה למרות שהתחיל את הקורס בטירונות נפרדת. "שי לא ויתר על סרט טוב בקולנוע והטלוויזיה היתה פתוחה אצלו יום ולילה, דבר שהביא ליצירת 'מועדון' בחדרו, שעזר לכולם 'לאוורר' את הראש. תמיד מצא פנאי לברכה, לריצה וכמובן לשיזוף – שוכב על הדשא במכנסיים קצרים, ווקמן וספר". בתום השנה השנייה, פנה לפי התוכנית לקורס קצינים בסיסי, אך אותו לא סיים. ביום כ"ה באב תשמ"ז (20.8.1987) נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים ושני אחים – גל וניר. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "… במהלך קורס הקצינים גילה שי רמת הישגיות ויכולת להתמודד עם האתגרים בקורס. תכונותיו המיוחדות הפכוהו לאהוד ומקובל על חבריו ומפקדיו. נזכור את שי ונמשיך בדרכו הצבאית בה ראה את ייעודו". קבוצת "תלפיות" מחזור ז', הוציאה אלבום לזכרו ובו דברי חברים. להלן דברים מתוך האלבום: "שי וחיוך / שתי מלים נרדפות / גם המוות / לא הפריד ביניהם. / כשאני חושב על שי / אני רואה פנים מחייכות". "… איך זה שאנשים אשר תמיד מחייכים, נכונים, עוזרים, מתנדבים, מוותרים ומבינים ולוקחים בקלות כל-כך את החיים, דווקא הם לפתע, לא חוזרים…"
