עומרי, בן-ציון (‘בני’)

בן עזיז ושרה. נולד ביום כ"ה בסיון תשי"ח (13.6.1958) במושב הודיה שבחוף-אשקלון, בו היה להוריו, יוצאי-פרס, משק חקלאי, למד בבית-הספר האזורי שבמשען, ובתום לימודיו היסודיים נכנס לפנימייה החקלאית 'אשל הנשיא' שבבאר-שבע, ובה התמחה במגמה הביולוגית. הצטיין בכל מקצועות-הלימוד ועמד בהצלחה בבחינות-הבגרות. באותו זמן לא החמיץ כל-הזדמנות לבוא למשק אביו החולה ולהטות שכם לביצוע כל עבודה נדרשת. ממבט ראשון נראה כבחור רציני, סגור, כמעט חמור-סבר, אבל בהיכרות קרובה יותר נתגלה כצעיר עליז, רגיש ותוסס. היו לו פנים שלוות, שנסכו ביטחון מסביב לו. היה משופע ידיעה רחבה וחכמת-חיים על-אף גילו הצעיר. ניחן באופי חזק, יציב וטוב, שסייע לו לקצור הצלחה בכול – בלימודים, בחברה ובעבודה. ב'אשל הנשיא' נבחר כסדרן-עבודה, תפקיד השמור בדרך-כלל לאנשים בוגרים ומנוסים, אך הוא ידע לשאת את המשימה הזאת באחריות ובסמכות ראויה לציון לגבי צעיר כמותו. להוריו ולאחיו היה האור בבית והתקוה לעתיד. אחיו הבכור נפל בעת שירותו, ואז נטל בני על עצמו את הדאגה ואת האחריות לקיום משק אביו. בהתקרב מועד הגיוס לצה"ל הצטרף בני, יחד עם חבריו, לגרעין התיישבותי, שנועד להכות שורשים בצופר שבערבה, במסגרת השירות בנח"ל מוצנח. חצי-שנה עשה בגרעין, עבר את הטירונות והשקיע את עצמו כל-כולו להקמת ההיאחזות ולביסוסה. היה חייל למופת. עזר לחבריו בשעות הלחץ, עודד אותם וחיזק את רוחם. הוא חלם לצאת לקורס-מ"כים, לקורס-קצינים, ולאחר-מכן לפרוש לרכישת השכלה גבוהה. אבל בשל המצב בבית נאלץ לנטוש חלום זה. הוא עבר לחיל-האויר ועמד להיכנס לקורס פקחי-טיסה. ואז פקד האסון בפעם השנייה את המשפחה. בני נפל במילוי תפקידו – ביום ח' בניסן תשל"ז (27.3.1977) הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין שבאשקלון. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. המשפחה השכולה הוציאה חוברת לזכרו של בן-ציון, ובה יש ציון לאחיו נחמד (עמי), שהלך לעולמו כשנתיים לפניו.