עוזר, מאיר-שמחה

בן רחל והרב משה לייב. נולד ביום כ"ד באדר תרפ"ג (12.3.1923) בחרקוב שברוסיה. בשנת 1926 עלה ארצה עם הוריו והמשפחה השתקעה בפתח-תקוה. תחילה למד בבית-ספר דתי במושבה ולאחר מכן בישיבה בחיפה. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד כחרט בבית חרושת לייצור קופסאות פח. בתקופת מלחמת העולם השנייה עסק מפעל זה בהרכבת מוקשים ושם רכש את בקיאותו ומיומנותו בהכנת חומרי נפץ. מגיל צעיר היה פעיל בשורות בית"ר ובקרב כל חבריו ומיודעיו התבלט בטוב לבו ובעדינות נפשו. תשוקת העשייה ונכונות ההקרבה הביאוהו לשורות האצ"ל והשתתף כבר בפעולות האנטי-בריטיות הראשונות שארגונו פתח בהן בראשית 1944, בין היתר בכיבוש תחנת השידור ברמאללה, בהתקפת מרכזי הבולשת, בחבלות בשדות התעופה, בגשרים ובמסילות הברזל. בשנת 1944, לאחר חיפוש שנערך בפתח-תקוה, נאסר לראשונה והיה כלוא כשנה במחנה המעצר לטרון. עם שחרורו חזר לפעילות במחתרת עד שנתפס בחולות בת-ים עם עוד שלושים חברים ששבו יחדיו מפעולות חבלה בדרום הארץ. הוא נידון לחמש עשרה שנות מאסר, נשלח תחילה לכלא ירושלים ומשם הועבר לכלא עכו. במבצע פריצת כלא עכו על-ידי כוחות אצ"ל ב-4.5.1947 לקח שמחה חלק פעיל והיה בין הנמלטים שיצאו את החומות ללא פגיעה. לאחר צאתו הוכנה לו זהות חדשה והוא חזר מיד לפעילות, הפעם במחלקת הייצור שבה הקדיש כל זמנו לייצור חומרי נפץ ופיתוחם. ביום י"ז באלול תש"ז (2.9.1947) ארעה התפוצצות גדולה בבית המלאכה ששכן ברוחב בזל בתל-אביב. אנשי הסביבה שחשו למקום מצאו את שמחה מוטל על רצפת בית המלאכה פצוע קשה. בדרך לבית החולים הוציא את נשמתו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות של פתח-תקוה. פרקי חייו וגבורתו מובאים ב"זכרם לנצח", ספר הזכרון לחללי הארגון הצבאי הלאומי.