עוזרי, שמעון

שמעון, בן יהודית וחיים, נולד ביום י"א בחשון תש"י (3.11.1949), ולמד בבית-הספר היסודי "יבנה" ברעננה. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, נאלץ לסייע לאביו ולשאת בעול פרנסת הבית. אך על אף שעבד קשה, תמיד היה שמח בחלקו, עליז וחייכן. שמעון גויס לצה"ל במחצית פברואר 1968 והתנדב לסיירת "חרוב". לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר. הוא השתתף במרדפים אחר מחבלים בבקעת הירדן ובמלחמת ההתשה על גדות תעלת סואץ. באוקטובר 1968 ציין אותו מפקדו לשבח "על התנהגות למופת והגשת עזרה לפצוע, בשעת הפגזת תופת על בסיס טילים בקרבת התעלה, תוך חירוף נפש". ביום העצמאות תשכ"ט נמנה עם מאה החיילים המצטיינים, שנתקבלו אצל נשיא המדינה, זלמן שז"ר ז"ל. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, הוצב ליחידת מילואים וכפעם בפעם היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. עם שובו לחיים האזרחיים עבד בחברת החשמל, והממונים עליו שיבחוהו על חריצותו, על מרצו, על דייקנותו ועל שעשה את מלאכתו באמונה, בשקט ובצנעה, ומילא כל שהוטל עליו במסירות רבה. שמעון לא רדף מותרות, אהב את הפשטות, לא היה גאוותן ושנא רברבנות. הוא היה חברותי וידע לכבד את רגשות הזולת. מטבעו היה אוהב אדם ולא מקפיד עם זולתו, ידע לשמוע את דברי חבריו בסבלנות והיה מוכן תמיד לעזור לידידיו, אפילו על חשבון זמנו ונוחיותו. חבריו אהבו אותו ואת חוש ההומור שלו, ונהנו מאוד כשנהג להתבדח ולעשות מעשי קונדס ושובבות. שמעון היה ספורטאי וטיפח את כושרו הגופני, הרבה לשחות בים ולטייל ברגל ברחבי הארץ וליהנות מנופיה ומאתריה. בתחילת 1973 נשא לאישה את חברתו יעל והיה לה בעל מסור ואוהב, כשם שהיה בן נאמן ודואג להוריו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס שמעון ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), בשעות אחר הצהרים נפל בקרב בצומת "חיפה" במחנות אבו-סולטן, בגדה המערבית של תעלת סואץ. סיפר מפקדו: "לאחר כיבוש היעד המבוצר "ערל", נשלח כוח לאבטח את הצומת שלידו. בשעת התנועה נפתחה אש חזקה על היחידה. הכוח אגף מימין כדי לטהר את הבונקרים והתעלות מן החיילים המצרים שישבו בהם. בשעת ההסתערות והניסיון לחלץ פצועים, נפגע שמעון בראשו ומת במקום". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברעננה. השאיר אחריו אישה, הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. בנו, שנולד לאחר מותו, נושא את שמו – שמעון. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שמעון התנדב לכל פעולה, רץ תמיד קדימה ומוכן היה לתת את הכל למען חבריו"