עוזרי, רביב

בן פנינה ומשה, נולד ביום ד' בתשרי תשכ"ג (2.10.1962) בתל-אביב. ילד יפה היה רביב, רגיש ועירני. הוא הקדים לדבר, ועוד בהיותו בגן הילדים ציינה אותו הגננת כילד חברותי, נבון ובעל לשון עשירה. כבן זקונים, זכה רביב באופן טבעי להיות בן הטיפוחים של בני המשפחה, ומיקד סביבו את תשומת-לב כולם. את לימודיו החל רביב בבית-הספר היסודי "יבנה". בתום 6 שנות לימוד, הוא עבר לבית-ספר "תיכון-חדש" בתל-אביב. רביב הצטיין בלימודיו הן במקצועות הריאליים והן במקצועות ההומניים. ברוך-כשרונות היה רביב, ואף חלק כשרונותיו אלה עם חבריו בשכבה. לא בכדי, הוא היה נשוא אהבתם והערכתם של מוריו וחבריו כאחד. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, הספיק רביב לעבוד תקופה קצרה כפקיד בנק. גם בעבודתו זו, הוא גילה את חריצותו ויכולתו לבצע בהצטיינות עבודות, שבהם נתקל לראשונה בחייו. לקראת גיוסו לצה"ל התלבט רביב בין רצונו לשרת בחיל-הים לבין הצנחנים. בכל מקרה, הוא שאף לתרום מכישוריו ליחידה מובחרת וקרבית. לבסוף החליט רביב להתנדב לצנחנים, אך נפסל בשל ליקוי קל בכפות רגליו (פלטפוס). בינתיים, הוא החמיץ את קורס החובלים, שנפתח זמן קצר לפני כן, ובניגוד לרצונו נשלח לחיל-השריון בפברואר 1981. רביב, ניסה להיאבק בשיבוץ זה, ובעניין זה פנה במכתב לראש אכ"א. אך כשנגזר עליו לשרת בחיל זה התמסר למקצועו החדש בחריצות ובמיומנות, כפי שהתמסר לנושאים שאהב. רביב עבר את הטירונות וקורס מקצועות הטנק. מפקדיו סיפרו על התמדתו ודקדקנותו בלימוד הטנק והפעלתו. במרס 1982 עבר רביב קורס מפקדי טנקים, וקיבל דרגת סמל. כמו-כן הוא עבר בהצלחה מבדקי קצונה ומועמדותו אושרה, אלא שבינתיים פרצה מלחמת שלום הגליל ורביב יצא עם יחידתו (עוצבת "כפיר") למלחמה בלבנון. את טבילת האש הראשונה שלו הוא עבר בקרבות בגיזרה המרכזית, שבסופם הגיע צה"ל לכביש ביירות-דמשק. ביום כ"ח באלול תשמ"ב (16.9.1982) נשלח רביב להשתתף בפריצה למערב ביירות. באחד משלבי הקרב, נפגע הטנק שעליו הוא פיקד מפצצת אר.פי.ג'י. רביב והטען-קשר, חיים אביאל, נפגעו קשה. הטנק התהפך לפתח מנהרה של כביש תת-קרקעי. הצוות חילץ עצמו מן הטנק, והתותחן נשלח להזעיק עזרה. זו בוששה לבוא, ורביב וחבריו מתו מפצעיהם. בן 20 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. מפקדו שהספידו אמר: "רביב, לא הכרתי אותך הרבה זמן, סך הכול חודשיים, אבל זה הספיק לי לעמוד על תכונותיך יוצאות הדופן, על היושר האישי העמוק ועל יכולת התפקוד והמנהיגות שלך. את כושרך כטנקיסט מעולה הכרתי כשהיינו לראשונה בביירות". רביב השאיר אחריו הורים ושתי אחיות – אילת וצופית. משפחתו הנציחה את זכרו בספר שהוציאה לאור, ובו תיארה את דמותו ופרשת חייו הקצרה. וכן בספר תורה, השוכן בבית-הכנסת "מגן-אברהם" בתל-אביב