עוזרי, משה

משה, בן אורה ואהרן, נולד ביום י"ב בשבט תשי"ד (16.1.1954) בראש-העין. הוא למד בבית-הספר היסודי "יסודי-התורה" בראש-העין, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בישיבת "הדרום" ברחובות ובבית-הספר התיכון עירוני-דתי "ישורון" בפתח-תקוה, במגמה הריאלית. משה היה ילד חי ותוסס עוד בגן הילדים והצטיין בכושר החשיבה שלו. בזמן שלמד בישיבה, היה מהתלמידים הטובים, והצטיין במיוחד בלימודי החול. הוא היה עוזר לחבריו בהכנת שיעורי הבית, ובעיקר בפיתרון בעיות במתמטיקה, מקצוע שאהב ביותר. כעבור שנת לימודים בישיבה החליט להמשיך את לימודיו בבית-ספר תיכון. כל מאמצי השכנוע של מנהלי הישיבה ושל חבריו, שלא יעזוב את הישיבה, עלו בתוהו והוא עמד על דעתו ועזב. בזמן שלמד בבית-הספר התיכון עסק הרבה בג'ודו, אך השיג רק חגורה צהובה (דרגה נמוכה יחסית), משום שהקדיש זמן רב ללימודים ולא התפנה לעסוק הרבה בספורט. כן שיחק בכדורגל ובתקופה שלמד בישיבה היה חבר בקבוצת הכדורגל של כיתתו. משה ניחן בכושר גופני מעולה ובמרץ רב. הוא אהב להיות מעורב בפעולות השונות בבית-הספר ותמיד היה מוכן לעשות ולפעול. מעולם לא סירב לעזור כשביקשוהו, ובכל מקום חיפש אתגרים והצטיין בכל תחום שעסק בו. רגיל היה להיאבק על דעותיו ולרוב הצליח לשכנע את בני שיחו בצדקתו. משה שאף ללמוד הנדסת מכונות בטכניון ותחילה חשב לעשות זאת במסגרת העתודה האקדמית, אך בסופו של דבר החליט לשרת בצבא לפני שימשיך בלימודיו. משה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והתנדב לצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, הוצב כרובאי בגדוד צנחנים. לחברו סיפר, שהאימונים קשים, אך ברצון חזק אפשר להתגבר על הקשיים ועל הסבל. הוא התגאה שניתן לו להפעיל מקלעון וקיווה לעבור קורס מ"כים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה משה ביחידתו והשתתף עמה בקרבות בסיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגע משה מכדור בראשו ונהרג בקרבות "החווה הסינית". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה ופרוכת לבית-כנסת.