עובדיה, מרדכי

בן נעמי ויחיא. נולד ביום י"א באדר תשי"ב (8.3.1952) במושב שתולים. במלאת למרדכי שמונה שנים העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לראשון לציון. הוא למד בבית-הספר היסודי 'ישורון' בשעות הבוקר ואילו אחרי הצהריים למד לימודי קודש ב'חדר'. שאף להגיע לבית-הספר הימי במכמורת, אך משלא עלה הדבר בידו פנה ללימודים מקצועיים. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-המקצועי 'עמל' ברחובות, במגמת מכונאות רכב. במסגרת זו נתגלה כחניך מצטיין. במקביל ללימודיו התיכוניים היה פעיל בשעות הפנאי בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. הוא אהב ספורט, בעיקר כדורגל. מרדכי גויס לשירות חובה בפברואר 1970 והוצב לשרת בחיל החימוש כמכונאי כלי רכב. לאחר תום השירות הסדיר בפברואר 1973, הצטרף לשורות צבא הקבע ונשא את מרגלית לאישה. הוא שירת במלחמת יום-הכיפורים בסיני ולאחר-מכן שירת שם במשך שבע שנים כקצין רכב, הרחק מביתו והגיע לדרגת רס"ר. בחוות-הדעת עליו מטעם מפקד היחידה נאמר כי עובדיה ממלא תפקידו במסירות וביעילות. בעת שירותו הצבאי הצליח להשלים את השכלתו התיכונית הפורמלית. מרדכי נפל בעת שירותו ביום כ"ב בשבט תשמ"ז (21.2.1987) והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אחריו רעיה, שני בנים – רפי ואורן, בת – יפית, הורים, ארבע אחיות וחמישה אחים – ברכה, זכריה, צביה, טוביה, דוד, רמי, שרה, בת-שבע ואלי. מפקד היחידה כתב במכתב תנחומים למשפחה האבלה על כך שמרדכי הרשים את מפקדיו ברצינותו, במסירותו ובמשמעתו העצמית הגבוהה. המשפחה קיבלה מראש אכ"א תעודת הוקרה על שירותו של מרדכי.