עובדיה, יצחק (איציק)

בן עליזה וסלומון, נולד ביום י"ב באלול תשכ"ג (1.9.1963) בשכונת נחלת-עדה שבהרצליה. יצחק, שבי כול כונה איציק, היה ילד מלא מרץ ושוקק חיים. המרץ ליווה אותו עד יומו האחרון. פעילותו התבטאה בכל התחומים בבי-הספר היסודי "וייצמן" ובית-הספר "הנדיב" בהרצליה, שלמד בהם. הוא בלט בקרב חבריו בפעילותו החברתית ובעזרתו לזולת, והיה ראשון תמיד במשימות שהיה בהן מן ההקרבה והתרומה למען הזולת. את לימודיו התיכוניים עשה ב"אורט" בהרצליה, והיה תלמיד בינוני. את עבודת הנגרות הוא חיבב במיוחד, למד אותה מאביו, והיה מוכשר לה. איציק נחלץ לעזרת משפחתו בהרחבת בית המשפחה, שהיה במקורו בית של שיכון עולים משנות ה-50. הוא נהג בטרקטורים בעבודות עפר שעות ארוכות ביממה ובמקומות נידחים. כשהגיעה השעה לבנות את הבית, הוא ניגש לעבודה במרץ, ויחד עם אחיו ואביו בנה בית לתפארת. לאיציק היה חלום להשתחרר מצה"ל ולהקים מפעל משפחתי – נגרייה, שבה ינוצל הידע של אביו, שהתקשה בעבודה גופנית, והמרץ שלו ואהבתו לעבודה זו, שכבר התנסה בה. הוא התגייס לצה"ל, ושירת בחיל-השריון בחטיבה סדירה. במלחמת שלום הגליל שימש איציק רגם במחלקת המרגמות הגדודית. איציק השתתף עם חבריו בקרבות קשים, ונפל מצפון לנמל התעופה של ביירות, כשנחלץ להגיש עזרה לפצועים. הפצועים נפגעו כשנעו בטור נגמ"שים, והותקפו מן המארב. איציק יצא מן הנגמ"ש שלו כדי להגיש להם עזרה, ומשחזר אליו, נפגע. הוא נפל עם המ"פ ועם חיילים נוספים, שעסקו בחילוץ הנפגעים, ביום ט"ו באב תשמ"ב (4.8.1982). על פעולה זו הוא קיבל צל"ש ממפקד האוגדה, והועלה בדרגה לאחר נפילתו. איציק היה מועמד לקורס פיקודי. חבריו כיבדוהו ואהבוהו מאוד. הוא מעולם לא חשש לסכן את עצמו למענם, ולדברי מפקדו "יצחק ז"ל נהרג בגבורה". בן 19 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בהרצליה. איציק הניח אחריו הורים, אח ושתי אחיות