בן ורד וניסים. נולד ביום ג' בתמוז תשל"א (26.6.1971), בנצרת עלית, אח לסמדר ולילך. שנותיו הראשונות עברו עליו בנצרת עלית. גיא היה ילד יפה תואר, בהיר עיניים, נבון ופעלתן. אביו שירת כטכנאי מטוסים בחיל האוויר, וכשמלאו לו שנתיים, עברה המשפחה להתגורר בבסיס רמת דוד, ליד שדה התעופה. ב"גן העדן לילדים" גילה גיא עולם מופלא של מטוסים ובעלי חיים. שם גידל את כלבו הראשון, "במבי", והתאהב בכלי הטיס. מרמת דוד עברה המשפחה לכפר סבא, כאן למד בשנה הראשונה של בית-הספר היסודי ומשם יצאה המשפחה בשליחות לימודים של האב לארצות הברית. עולם חדש נפתח בפני גיא, עולם של הרפתקאות וחוויות חדשות. כששבו ארצה, עברו להתגורר בבסיס תל נוף וגיא שב לסביבתו הטבעית, מוקף כלי טיס ונהמת מטוסים. כאן עיצב צעצועי מטוסים מנייר, חול וקוביות לגו, וכאן למד את כאב האובדן על מות כלבו האהוב. אהבתו לחיות היתה עזה, והוא אסף אותן מכל פינה והביא הביתה. גיא למד בבית-הספר היסודי "בן גוריון" ברחובות וגילה נטיות יצירתיות – כייר בחומר, צייר וצילם. בגיל עשר יצא למסע ארוך לדרום הארץ, לבסיס עציון, מקום מושבה החדש של המשפחה. לאחר פינוי עציון, עברה המשפחה לבסיס עובדה, וכעבור שנתיים, לאחר שחרורו של האב מצה"ל, קבעה ביתה בקיבוץ יטבתה. גיא למד בבית-הספר היסודי והתיכון בקיבוץ. הנער אוהב החיים, "צנח" אל חבורת נערים עליזים, השתתף במסיבות ובחגיגות ושב אל אהבתו הראשונה – כלי טיס. בחוג לטיסנאות נתן ביטוי לאהבתו העצומה לציפור הברזל והצטרף לחוג דאייה, בו חווה לראשונה את חוויית הטיסה. בשנת 1988 השתתף גיא בקורס דאייה של הגדנ"ע במגידו וסיימו כחניך מצטיין, בנוסף, היה חבר בחוג לגלשני רוח, עבר קורסים ואימונים רבים. "שיכור" מהחוויות, העתיד הצבאי נראה לו ברור. במלאת לו חמש עשרה אימצה המשפחה אל חיקה את האחות – סיגל והאח – שרון, וגיא שוב אינו הבן הצעיר במשפחה. לאחר סיום לימודיו התיכוניים יצא גיא לשנת שירות, שנת גיבוש של בני המשקים לקראת גיוסם לצה"ל. הוא היה מועמד לקורס טיס, אך בשל בעיה רפואית בעיניו, לא זכה להגשים את חלומו הגדול מכל – לטוס. היה חשוב לו מאוד ששירותו יהיה משמעותי, והוא בחר לשרת בחיל קרבי. וכך, עם גיוסו בראשית נובמבר 1990, הצטרף גיא למסלול "בני משקים בנח"ל", בפלוגה שכל חייליה מיועדים לתפקידי פיקוד. בתום אימוני הטירונות יצא לקורס קצינים, סיימו בציונים גבוהים, הועלה לדרגת סג"מ והוצב כמפקד יחידת סיור בפיקוד הצפון, בצמח. שמונה חודשים שירת בגזרה זו, בה מצא דרכים רבות להשאיר את חותמו, לשפר ולהשפיע. פעמיים היה עם הכוחות שחדרו ללבנון, ברדיפה אחרי מחבלים. מפקדיו ציינו אותו לשבח על ביצוע המשימות שהוטלו עליו. גיא הועלה לדרגת סגן והועבר לפקד על יחידת טירונים שאימן ועבר עמה את כל תקופת שירותו. היתה זו חוויה מלאה עבורו. הסגל, החיילים, הצבא, את כולם אהב, ופעל כדי לתרום ככל יכולתו. בתפקידו האחרון, כסגן-מפקד פלוגה, נהנה ממרחב פעולה עצום שהותיר מקום לקשר עם החיילים והסגל. בנובמבר 1993, הצטרף לצבא הקבע, והועבר עם יחידתו לפיקוד הדרום, לגזרת רפיח. ביום י"א באב תשנ"ד (19.7.1994), במהלך משימת סיור ברפיח, נתקל הכוח במארב מחבלים. גיא נפצע בקרב ונפטר מפצעיו בבית החולים. בן עשרים ושלוש היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוצו, יטבתה. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. במכתב ניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אהוד ברק: "גיא היה מפקד פלוגה ג' בגדוד נח"ל 'שחם' ותואר על ידי מפקדיו כקצין מצוין ואיכפתי, שבלט באהבתו לחייליו ואף זכה מהם לאותה מידה. היה הרוח החיה של פלוגתו והוביל אותה מבחינה חברתית ומורלית". מפקד יחידתו הוסיף וכתב: "גיא היה קצין מצוין, הרוח החיה של פלוגתו, קצין בעל לב של זהב. תמיד מחייך, גם בעתות לחץ, אוהב את חייליו ואהוב עליהם. בזכותו, זכתה הפלוגה כולה לשבחים ממפקדי הגזרה על עבודתה בקו רפיח, שידעו לציין אותו כמוביל להצלחה. ביום ההיתקלות יצא למשימתו. משנפגע – תפקדו חייליו היטב, כפי שלימד אותם. משנפטר גיא מפצעיו אפפו ענני הכאב והצער את כולנו, מפקדיו, חבריו, ויותר מכולם – חייליו. גדוד 'שחם' בלי גיא אינו אותו גדוד. אנו גאים בגיא, גאים בחייליו, וגאווה זו ואהבה זו ממלאות אותנו כוח להמשיך ולצעוד בדרך בה צעדנו עמו עד כה – נחושים ונמרצים".
