עובדיה, בן-ציון
בן יהודה ומרים. נולד ביום כ"ז בסיון תרצ"ו (17.6.1936) בתל-אביב. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ענף-החיים" בירושלים. מסירותו ונאמנותו להוריו הביאוהו לידי כך שהוא התחיל עובד כדי לעזור להם ובמשך ארבע שנים הועסק ב"מוסד ביאליק". אבל בהיותו צמא-דעת לא עזב את לימודיו. הוא המשיך בהם בבית-חינוך תיכון של ערב עד שסיים את לימודיו בו בשנת 1955. כל ימיו נשא נפשו למקצוע-ההוראה, כי, לפי הרגשתו, יהיה ביכולתו בשטח זה לא רק להקנות תורה לזולת, כי אם גם לתת מנפשו ומאהבתו לילדים ולבני-נוער – ושעת-הכושר לא איחרה לבוא: הוא זכה במענק-לימודים ואז נתקבל בבית-המדרש למורים על-שם דוד ילין בבית-הכרם. שנתיים עשה בבית-המדרש מתוך שקידה וחריצות והגיע להישגים רבים – וכן התחבב על מוריו וחבריו. בתקופת אימוניו בהוראה לימד בבית-ספר באחד מישובי העולים בגליל ובאותה תקופה גילה את כשרונותיו בהוראה, כפי שיעידו האהבה וההערצה שהילדים רחשו לו. משסיים את לימודיו בבית-המדרש למורים, ביולי 1957, וזכה בתואר מורה בישראל, אשר אליו נשא נפשו, גויס לצה"ל, אך כמה ירחים לאחר-מכן, ביום כ"ג באלול תשי"ז (19.9.1957) נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מוקיריו הוציאו חוברת לזכרו