עובדיה, אליהו

אליהו, בן שושנה ומשולם, נולד ביום י' באדר ב' תש"ח (21.3.1948) בפתח-תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי "גורדון" בחולון ובבית-הספר התיכון של התעשייה הצבאית בתל-אביב. אליהו היה תלמיד חרוץ, שקדן ואוהב סדר וניקיון. הוא סיים בהצלחה מרובה את לימודיו בבית-הספר של התעשייה הצבאית, שם התמחה במכשירנות, באופטיקה ובמכניקה עדינה. הוא היה ספורטאי טוב וזכה באות הספורט בדרגת "מצטיין", לאחר שעמד בבחינות מטעם משרד החינוך והתרבות. אליהו, שכונה אליקה בפי חבריו ובני משפחתו, היה צעיר עליז וחייכן, שרוחו טובה עליו תמיד. בבית ובחוג החברים השרה סביבו אווירה אופטימית והיה מקור גאווה להורים ודוגמה ומופת לאח ולאחות. הוא היה יפה תואר, מלא מרץ ושש לעזור לזולתו. כל ימיו היה קשור מאוד למשפחתו ולהוריו ובכל הזדמנות השתדל להיות במחיצת בני הבית. אליהו גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 ושירת בחרמ"ש ובחיל החימוש. הוא עבר טירונות ותקופות אימונים קשות כלוחם חרמ"ש וחלק מתקופת שירותו עשה בסדנאות של חיל החימוש, שם עשה שימוש טוב בידע שרכש בבית-הספר של התעשיה הצבאית, בתחומי המכניקה והטכניקה. הוא היה חייל למופת, אהוב על מפקדיו ועל חבריו. כאשר סיים את השירות הסדיר, נפרד ממנו מפקד הגדוד במילים: "היית חייל למופת, צה"ל גא בחיילים כמוך המשרתים בשורותיו". כחצי שנה אחרי השחרור נשא אליהו אישה והקים בית בישראל ובאפריל 1972 נולד בנו בכורו שחר. אליהו עבד כטכנאי ועשה חיל בעבודתו. במלחמת יום-הכיפורים היה אליהו לוחם חרמ"ש ביחידה, שפעלה בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. הוא נפגע ונהרג ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), בעת שהסתער בזחל"ם המג"ד במרדף אחרי פלוגת קומנדו של המצרים, ליד בלוזה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון ביום ד' באלול תשל"ד (22.8.1974). השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים אח ואחות. בנו השני, אליהו, נולד אחרי מותו ונושא את שמו. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי אליהו לחם באומץ לב בקרב עד שנפל. הוא וחבריו חיסלו עשרות חיילי אויב ותרמו לצמצום ניכר של פעילות הקומנדו המצרי בסביבות מחנה בלוזה. אין מילים בפי – כתב המפקד – לתאר את אליהו, את תכונותיו ואת מעשיו. עוד יסופר וידובר בהם.