עדן, רמי

בן אפרים וחוה. נולד ביום י"ב בשבט תשי"א (19.1.1951) בטבריה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ארליך בטבריה והצטרף לפנימיה הצבאית ליד בית-הספר הריאלי על-שם בירם בחיפה. הוא נאלץ לעזוב את הפנימיה כעבור שלוש שנים, בגלל הלחצים והחששות של הוריו, בשל נפילת שני בני-דודיו תוך תקופה של שנתיים. הוא חזר לטבריה וסיים בהצטיינות את בית-הספר התיכון "הגליל". בנעוריו היה חבר בתנועת "הצופים" ובעת לימודיו בבית-הספר התיכון השתתף בפעולות הגדנ"ע. הוא היה ספורטאי מצוין ואהב מאוד את משחקי הכדורסל והכדורגל. הוא השתתף גם בצליחת הכנרת. בשעות הפנאי היה מגלף בעץ. בעל "ידי-זהב" היה והעבודות בעץ שיצאו מתחת ידיו היו יפות מאוד. עוד בהיותו עול-ימים הצהיר כי ייעודו להיות רופא-מנתח. לאחר סיום שירותו הצבאי התכוון ללמוד רפואה. הוא אהב אתגרים, כי "חיים בלי אתגרים אינם חיים", היה נוהג לומר. מטבעו היה בחור עליז ובעל הומור דק. חבריו חיבבו אותו ואהבו להימצא בחברתו. הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1969 והתנדב לשרת בחיל-האויר. ביום י"ז במרחשון תש"ל (29.10.1969), בהיותו בראשית דרכו בצבא, מצא את מותו בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בטבריה. מפקד-הטייסת שלח למשפחתו מכתב תנחומים בו כתב בן שאר דבריו: "משיחות עם חבריו לקורס עולה דמותו של נער ברוך כשרונות, חביב על חבריו, אשר שימש כציר ומרכז לכל החברה הסובבת אותו. לא פלא על-כן, שרמי, אשר נמצא עם הטובים שבטובים, בחר לשרת את מדינתו במעולה שבתפקידים. רוח ההתנדבות וההקרבה היא שהביאה אותו להחלטתו". מורתו, מנהלת בית-הספר התיכון בטבריה, כתבה ציון לזכרו: "שנה נפלאה למדנו יחד – רמי, הכיתה ואני. כמורתם לפיסיקה חיינו יחד והכרתים אחד אחד. כך הכרתי את רמי. – – – חיוך של טוב-לב ורוחב לב היה נסוך תמיד על שפתותיו ותחושה נעימה של שביעות-רצון, שמחה פנימית, שלמות-נפש ושלווה ליוותה אותו. הערצנו את רמי בשל אישיותו-האידיאלית. ברמי נתגשמו כל מטרות החינוך: רמי נתברך בחשיבה יוצרת ומדעית, שבזכותה הצטיין בלימודיו, באחריות מוסרית וחברתית, שהתבטאו במעשיו ובהשקפותיו. זכור לי ויכוח עם רמי, בו טען כי הוא חש חובה לאומית, מוסרית וחברתית לשרת תחילה בצה"ל, אף כי יכול היה להצטרף לעתודה האקדמית. רמי נתברך בחוכמה, בשיקול-דעת ובאישיות מקסימה. אהבנו את רמי בשל טוב הלב, שמחת החיים ושביעות הרצון שאפפוהו. אהבנו את רמי בשל אהבתו את כולנו אחד אחד, ובשל נכונותו לתת הכל למען הזולת, בפשטות, בצניעות ובלב שלם – – – ". ב"כנרות", עתונם של תלמידי בית-הספר התיכון "הגליל", הוקדשו עמודים אחדים לזכרו; במלאת שלוש שנים לנפילתו נחנך בבית-הספר "ארליך" חדר עיון על-שמו והוצב לוח-שיש לזכרו.