עדן, ישיש

בן פאולה וגרשון, אח ליואל. נולד ביום י"ב בטבת תשי"ג (30.12.1952) במושב בני דרור. חמש שנות חייו הראשונות של ישיש עברו עליו במושב ואז עברה משפחתו לבית שמש. ישיש למד בבית-הספר היסודי "עדיהו" בבית שמש, בבית-ספר "תמר" בסתריה והשלים את לימודי התיכון בבית-הספר "דה-שליט" ברחובות. בסוף חודש ינואר 1971 גויס ישיש לצה"ל והתנדב לקורס טיס. הוא סיים כחניך מצטיין. ישיש שירת במלחמת יום הכיפורים כטייס "אנפה" ולאחר מכן המשיך שירותו כטייס "יסעור" בתפקיד קברניט. בשנים 1977-1975 מילא תפקיד של מדריך טיסה בבית-הספר לטיסה. בשנת 1977 נשא לאישה את איריס, אותה הכיר בטייסת, כששירתה שם כפקידת מבצעים. בני הזוג קבעו את משכנם בתל אביב ולאחר מכן עברו לרמת השרון. במהלך השנים נולדו שלושת בניהם – מתן, שחר ועמרי. ישיש אהב לטייל בארץ ובעולם והרבה לטייל בחברת בני משפחתו. לאחר שחרורו משירות קבע בשנת 1977, החל ישיש בקריירה מקצועית בתחום הטכנולוגיה והמחשבים, ומילא תפקידים של מנהל מכירות בחברות "קונטרול דאטה" ו"דיגיטל". ישיש נחשב בטייסת כטייס ותיק, מנוסה ומצוין והשרה תמיד אווירה נינוחה ורגועה. הוא השתתף במבצעים רבים במהלך שירותו הסדיר ובשירות המילואים. מפקדו הגדיר אותו: "ממייסדי הטייסת, טייס מצוין, קצין מעולה, לוחם לדוגמה, חבר אמיתי, ואדם מזן מיוחד שלא מוצאים כל יום". בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים. שני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב ושבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעולה מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם ישיש. בן ארבעים וארבע היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו אשה, שלושה בנים, הורים ואח. המשפחה הנציחה את זכרו בהקמת פינת זיכרון בגן הציבורי הסמוך לבית המשפחה ברמת השרון, ובהענקת מלגת לימודים שנתית לסטודנטים. הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק כתב למשפחה במכתב הניחומים: "ישיש שירת כטייס בטייסת ה'יסעורים' הראשונה בבסיס חיל האוויר בתל נוף, ותואר על ידי מפקדיו כקצין מקצועי, שאהב את חוויית הטיסה ותרם מנסיונו הרב לאחרים. ישיש מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, היווה דוגמה אישית לסובבים אותו והיה חבר אמיתי". מפקד היחידה בה שירת ישיש, הוסיף וכתב: "ישיש, שהיה הקברניט הוותיק ביותר, היווה עמוד התווך של אוכלוסיית המילואים בטייסת. התנדבותו לכל משימה בכל זמן, תושייתו, היותו קצין מצטיין ולוחם אווירי מעולה, הפכוהו לאדם שתענוג היה לעבוד אתו, דמות נערצת וראויה לחיקוי. נכונותו להשתתף בכל פעולות הטייסת, הכוללת גם פעילות מבצעית, הביאוהו במסוק אל מעל שאר ישוב, בדרכו לגיחה מבצעית בלבנון ובהמשך, אל האסון הנורא".