עדינו (שרעבי), משה

משה, בן לאה ויעקב, נולד ביום ט' בסיון תש"ו (8.6.1946) בתימן ועלה עם משפחתו ארצה בשנת 1950. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "יסודי התורה" בראש-העין ואחר-כך סיים שתי שנות לימוד בבית-הספר התיכון "ישיבת בני עקיבא" בכפר הרא"ה. לאחר שעזב את הישיבה, למד שנה בבית-הספר התיכון "ישורון" בפתח-תקוה. בתום שנה זו החליט ללמוד את מקצוע ההוראה ועבר למוסד "עליה" בפתח תקוה. בתום שתי שנות לימוד במוסד הוסמך כמורה. כבר בילדותו היה משה ילד עצמאי, סקרן וצמא דעת. בשנות מגוריו בראש-העין נהג לטייל לבדו במשך שעות בסביבת ביתו ולמד להכיר את האזור. כך גם התקבל לגן הילדים. באחד מסיוריו נקלע לאוהל, שבו שכן גן הילדים. כשהבחינה הגננת בילד המשוטט, צירפה אותו ליתר ילדי הגן. כשהגיעה שעתו ללכת ללמוד בבית-ספר, חששו הוריו לשלחו שמה מפאת ריחוקו של בית-הספר. אך משה התעקש ומיאן להישאר בבית, ולבסוף אף מצא את הדרך להגיע לבית-הספר. הוא היה תלמיד מצטיין, אף-על-פי שלא היה לו קל ללמוד בבית, שהיה צפוף והומה מילדים. כשרצה לשבת להכין את שיעורי הבית, דאג להרחיק את אחיו ואת אחיותיו מהבית לבל יפריעו לו. אחר-כך היה יושב על ארגז בפינה ומתרכז בלימודיו. משה גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והתנדב ליחידת קומנדו מן המובחרות שבצבא. לאחר שעמד בכל המבחנים כדי להתקבל ליחידה, החליט שהוא מעדיף להיות צנחן. הוא עבר קורס צניחה, קורס מש"קי חבלה וקורס מש"קי מודיעין. בשנת 1969 עבר קורס קצינים ולאחר שהוסמך כקצין ועבר קורסים נוספים, מונה כקצין מודיעין. הוא היה קצין ומפקד למופת. בכל הערכות-המפקדים שנכתבו עליו צוין כמפקד מוכשר מאוד, אמיץ לב ובעל תושייה רבה. הוא השתתף במרדפים רבים ובפעולות מבצעיות מעבר לקווי האויב, בעיקר כדי לאסוף חומר מודיעיני חשוב. מעולם לא נשאל או נתבקש לצאת לפעולה מבצעית, תמיד היה הוא מתנדב ומבקש להימנות עם הכוח שיצא לפעולה. הוא היה אהוב מאוד על חייליו ועל חבריו. בזכות אומץ לבו, תושייתו בשדה הקרב ואופיו הטוב והחברותי, תמיד רבו החיילים ביחידתו על הזכות לשרת במחיצתו, והגיבוש החברתי ביחידתו היה לשם דבר. לאחר שסיים את שירות החובה בצה"ל התנדב לשרת בצבא הקבע. בסוף יולי 1973, לאחר שסיים משה שלוש וחצי שנות שירותקבע, שוחרר מהשירות. הוא לא הספיק להתאקלם כאזרח וכבר פרצה מלחמת יום-הכיפורים. בפרוץ הקרבות ירד סרן משה לסיני והצטרף ליחידתו. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) נפגע הזחל"ם שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים ועשרה אחים ואחיות. להנצחת זכרו נתרם ספר תורה על שמו; כן יצא לאור ספר בשם "השלושה", המספר על משה ושני חבריו הטובים, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים.