עדוי, יגאל

בן שרה ויחיא, נולד ביום ל' באב תשכ"א (12.8.1961) בפרדס חנה. בן למשפחה מסורתית, מיוצאי תימן. יגאל התחיל את לימודיו בתלמוד-תורה במושבתו ולאחר שמונה שנות לימוד עבר ל"מדרשיית נועם" – בית-ספר תיכון דתי בפרדס-חנה, הוא השלים י"ב כיתות ואחרי שעבר את בחינות הבגרות התגייס לצה"ל. עם גיוסו לצה"ל, בנובמבר 1979, עבר אימוני טירונות בסיסיים ושירת בחיל-השריון. בחודש מרס 1980 עבר יגאל קורס נהגי טנק, כעבור כחצי שנה עבר קורס מש"קי טנק והועלה לדרגת סמל. יגאל המשיך להתקדם במהלך שירותו ונשלח לקורס קציני אג"ם, שאותו השלים בדצמבר 1980. בפברואר 1981 השלים קורס מפקדי טנק. הוא הוצב כמפקד מחלקה ביחידתו, בדרגת סג"ם. ביום ז' בתשרי תשמ"ב (5.10.1981) ביצעה מחלקתו אימוני הסתערות באש חיה. במהלך האימונים נפגע יגאל מכדור שנורה ממקלע ומת מאבדן דם, עוד לפני שהספיק לקבל טיפול בשטח. בתחקיר שנערך לאחר המקרה התברר שלא היה חובש במקום, בניגוד לפקודות המחייבות זאת. רופא שהגיע באמבולנס ומצא אותו במצב קשה התקשה במתן הטיפול. רופא נוסף, שהגיע במסוק כעבור 55 דקות הצליח להכניס לו את העירוי אולם תוך כדי נסיון ההחייאה נקבע מותו בשל איבוד דם. יגאל הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בפרדס-חנה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות, אחרי נפילתו הועלה לדרגת סגן. ועדת החקירה שהוקמה בעקבות המקרה, המליצה להדיח מתפקידם את המ"פ והמג"ד. ההמלצה נתקבלה על-ידי אלוף הפיקוד ואושרה על-ידי הרמטכ"ל. מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים למשפחתו: "יגאל שימש כמפקד מחלקה ביחידה. הוא היה קצין צנוע, חביב בשקט שבו. הוא ביצע את המשימות שהוטלו עליו במסירות, בדבקות וביסודיות. ראה בהגנה על המדינה מלאכת קודש ועשה ימים ולילות בהדרכת חייליו. חינוכם להיות טנקיסטים וחיילים טובים ונאמנים נראה בעיניו כמשימה קדושה. ראיתי אותו בשעת העברת שעורים והתרשמתי מן הידע המקצועי, השקט והחן שבם פעל"