עברי, גיל

בן עפרה ודוד, בני גדרה. נולד ביום א' בטבת תש"ך (1.1.1960) בגדרה. בהיות אביו מפקד בחיל האוויר העתיקה המשפחה תכופות את מקום מגוריה. כך בילה גיל בגן-הילדים של מושב 'בית שערים' בעת שהות המשפחה בבסיס רמת דוד. את לימודיו היסודיים החל בשנת 1966 בבית-הספר ביישוב 'עומר' וכעבור שנתיים, משהוקם בית-הספר לטיסה בבסיס חצרים, עברה המשפחה לרמת השרון, בה למד בבית-הספר 'גולן'. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר האזורי 'חבצלת' הסמוך לרחובות, עת שהמשפחה התגוררה בבסיס תל נוף. בשנת 1973 שבה המשפחה לרמת השרון, וגיל רכש את השכלתו התיכונית בבית-הספר 'השרון'. בשעות הפנאי מלימודיו עבד כדוור, עסק בספורט, השתתף בחוגי כושר, רקד בלהקת ריקודים והיה חבר ומדריך בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. בשלהי אוקטובר 1978 גויס גיל לשירות חובה בצה"ל, ולאחר התלבטות קשה בחר להתנדב לקורס טיס, וזאת עקב היות אביו מפקד חיל האוויר באותה עת. בשנת 1980 סיים גיל את קורס הטיס במגמת קרב ואביו, מפקד חיל האוויר, העניק לו את כנפי הטיס במסדר הסיום. במהלך הקורס ובתקופה שלאחריו מצא עצמו מתמודד ללא הרף עם הצפיות שלו מעצמו ושל האחרים ממנו כבנו של מפקד חיל האוויר. בתום קורס האימונים המבצעיים בשדה 'עציון' הוצב כטייס מבצעי בטייסת 'עיט'. להערכת מפקדיו בטייסת היה "קצין וממלא תפקיד מעולה. בלט כאדם רציני, שקול, מבוגר ואחראי ונמצא מתאים לקידום למטוסי יירוט". גיל הוצב בטייסת מטוסי 'כפיר' והחל בקורס הסבה, אולם במהלך הקורס פרצה מלחמת שלום הגליל. מאחר שעדיין לא הוסמך כטייס 'כפיר', ביקש מאוד לחזור ולטוס זמנית על 'עיט', כדי שיוכל ליטול חלק במלחמה במטוס כלשהו – ונענה. על גיחותיו המבצעיות בלבנון עקב ממוצב השליטה בחיל האוויר בהתרגשות רבה אביו, שפיקד על החיל באותה מלחמה. בתום המלחמה, שב גיל אל טייסת ה'כפירים', בה נכתב כי "הפגין רמת טיסה טובה ונודע כאדם רגיש ומצפוני. הוא הוערך כממלא תפקיד טוב ובמשך תקופה ארוכה היה מספר ארבע בטייסת וסייע רבות בנטל התפקידים בה". בתום שנתיים בטייסת ה'כפירים' נשלח להסבה למטוס 16-F בבסיס רמת דוד, באותה הטייסת שעליה פיקד אביו בעת שגיל היה בגן-הילדים ב'בית שערים'. גיל היה מרוצה מאוד מהמעבר למטוס מתקדם ומההיכרות עם אזורי הטיסה החדשים בצפון, לאחר ששירת בעבר בחצרים ובעציון. לאחר שנתיים בצפון הוחזר לבסיס חצרים, להדריך טייסים צעירים בטייסת 'עיט'. בטייסת זו "השקיע מרץ רב במילוי תפקידו. בנוסף השתלב מרצונו במטלות הטייסת שאינן קשורות בהדרכה וביצען בצורה טובה ביותר". גיל המשיך להתלבט והחליט שאינו רואה את המשך דרכו בשירות הקבע. הוא בחן דרכים רבות: המשך לימודים, השתלבות בחברת סחר והוצאת רשיון טיס אזרחי. בינתיים יצא לחופשה ללא תשלום ולטיול בארצות אמריקה הדרומית. גם לטיול זה הכין עצמו ביסודיות, תוך לימוד אינטנסיבי של השפה הספרדית והכנת המסלולים השונים בטיול. גיל פיתח את כישוריו בצילום וכתב יומן טיול אישי, המתאר מעבר לאירועים ולנופים גם רגשות ותחושות אישיים, מאוד אינטימיים. כתביו חושפים נפש רגישה ומתלבטת מחד, מתפעלת מהנופים ומהאנשים מאידך ורגישה לידידים, לחברים ולעתיד. בתום שהייה בת שבעה חודשים בחו"ל, חזר גיל ארצה להשלמת מספר חודשי שירות לפני השחרור. גיל צורף לצוות שהקים את טייסת מטוסי ה- 16-F  בשדה רימון. שבועות מספר לאחר-מכן, ביום י"ב בתשרי תשמ"ח (5.10.1987), נפל גיל בטיסת אימונים במסגרת תרגיל אויר מסכם, בו טס בצורה אינטנסיבית וכנראה כשל מעייפות. בן עשרים-ושמונה היה בנופלו. גיל הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים ושני אחים – דור ויורם. מפקדו כתב עליו: "כטייס היה מקצוען לעילא, קפדן בפרטים (לעתים באופן מוגזם), מוביל שקול ומתחקר למופת. זכורה לי הפקודה האחרונה שהכין בסטנדרטים חדשים לטייסת, כדרכו, אין פרט שהושמט, הכל מודפס ומוצג באופן מאיר עיניים. תמיד שאף לשלמות. דמותו תלווה אותנו תמיד ותהיה חלק כואב במורשתנו". ביום השנה הראשון לנפילתו הציבו חבריו גלעד לזכרו, הניצב במקום נופלו בפסגת הר שזר. חברו אודי כתב: "גיל / שער חלק מטפטף למצח / אף קטן תומך חיוך / שמתגלגל מבפנים. / צוחק מרצין מקשיב / מקרין רוגע. / נעים. / סבלני לכולם – והם רבים / ובפנים… חושב. / והופך ושואל ומחפש / וחוקר ומתייסר / ומספר… ושוב צוחק / צחוק חי מתגלגל מבפנים / עושה פרצופים ומשתטה / צוחק ומרצין / מושך בבלוריתו / והשער החלק מטפטף למצח / חסר גיל / נשאר רק חור / מקום ריק בלב / אין למי לספר הצלחות קטנות / תכניות גדולות. / לפעמים עצוב, שקט / הטלפון היומי שקט עוד יותר. / היו הרבה צחוקים / הרבה שמחה / הרבה כיף ביחד. / עכשיו חסר גיל".