עברון, ניר

בן יוכבד וויקטור. נולד ביום כ"ה באדר א' תשל"ג (27.2.1973) ברמת גן. ניר למד בבית-ספר יסודי ישראלי בחוף השנהב, לשם נסע עם הוריו לשליחות בת כעשר שנים. במהלך השנים בהן שהתה המשפחה בחוף השנהב הגיע ניר בכל שנה לביקור בארץ, ובביקורו בקיץ שלפני כיתה י"א החליט להישאר בישראל. הוא גר אצל דודו ודודתו ואת בית-הספר התיכון סיים בתיכון "דה שליט" ברחובות, במגמה הריאלית-ביולוגית. הוא נימק את רצונו להישאר בארץ בכך שהוא רוצה להיות במקום בו הוא "באמת צריך להיות", ולהתכונן לשירות הצבאי. שנה לאחר שהגיע לארץ הצטרפו אליו הוריו ואחיו, וניר סייע למשפחה להיקלט מחדש. בזמן שהותו בארץ גבר בניר הרצון להגיע לצבא ולתרום ככל יכולתו. בני משפחתו מתארים אותו כילד חייכן ומאושר, נמרץ ומלא שמחת חיים וסקרנות וגם ספורטאי מצטיין. ניר הספיק לרכוש לעצמו חברים רבים בתקופה שלפני גיוסו לצבא. חבריו מהתיכון ברחובות זוכרים אותו כבחור נעים הליכות, אופטימי, מחייך תמיד. בקשר עם חברים, הם אמרו, היה נותן את כל כולו. חבריו לכיתה כתבו עליו "החלק החזק הוא הפנים. על החיוך, עם השיניים הנוצצות, נכתב גם במקומות שהיית זר בהם. …אתה לא סתם היית חבר. היית ידיד נפש ואח. בהקשבה, בפרגון, באמירת האמת המוחלטת." ניר התגייס לצה"ל בשלהי יולי 1992, לקורס טיס. הוא רכש לו חברים חדשים, וסמוך לאותה תקופה הכיר גם את חברתו רעות שהיתה, לדברי חבריו, "מהדברים החשובים ביותר שלמענם הוא יעשה הכל." מפקדיו בקורס הטיס אמרו עליו שהוא "חושב באופן יסודי ומתכנן קדימה. …חייל משקיע בצורה לא רגילה. לא מוותר לעצמו." ניר היה בולט ביותר מבחינה חברתית בכל מקום אליו הגיע. הוא אהב את הצבא ורצה לתרום בכל מחיר ולכן, כשנשר מקורס טיס, יזם בעצמו שיחה עם מפקד פלוגת ההנדסה של הצנחנים ושכנע אותו לצרפו ליחידה. ניר היה חוזר הביתה מאושר ומלא בסיפורים. הוא אהב את חבריו לצוות בצבא, ושאף להמשיך את דרכם של הוריו, שגם הם שירתו בצנחנים. עם זאת, רצה לצאת בשבתות כדי לפגוש את חברתו רעות. גם בצבא רכש לעצמו חברים רבים. חבריו בצבא כתבו עליו: "קושי פיסי אף פעם לא הרתיע אותך. לא משנה אילו קשיים היו לנו, שום דבר לא הפריע לך. קור, חום, עונשים שחטפנו במשך השבוע, תמיד נשארת שליו. …היתה לך, ניר, מוטיבציה מיוחדת שלא נפגשתי בה מעולם." כשעלה יחד עם כל הצוות ללבנון, חש ניר שהשהייה בלבנון היא השיא, המאפשר לו לממש את כל מה שלמד עד כה במהלך השירות הצבאי. ביום שני, כ"ו בשבט תשנ"ד (7.2.1994), נפל ניר בקרב בלבנון. הצוות של ניר הותקף ממארב מחבלים בזמן פתיחת ציר בין סוג'וד לריחן. ניר נהרג בקרב מפגיעת קליע של צלף. אתו נהרגו סגן יואב הר שושנים, סמ"ר גל לוינסון וסמל טל הכהן. ניר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברחובות. בן עשרים ואחת היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ושני אחים – שגיא ורגב. במכתב התנחומים למשפחתו כתב מפקד היחידה בה שירת ניר בצנחנים: "ניר היה אהוד על חבריו, ונחשב לאחד הלוחמים המובילים בצוות וביחידה. ניר היה שייך לאותו זן של לוחמים אשר השרו על חבריהם ומפקדיהם ביטחון. …עם ניר רצה כל לוחם לצאת לפעילות המבצעית בחוד הכוח." מפקד הכוח שלו כתב: "ניר ידע למלא כל משימה שקיבל בצורה הטובה ביותר. …על ניר כולנו ידענו שאפשר לסמוך בעיניים עצומות." משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו.