בתם הבכורה של מירב ויוסף. ליטל נולדה באור יהודה ביום ח' באלול תשנ"א (18.8.1991). אחות בכורה של יהודה. ליטל נולדה לאם צעירה מאוד, בת עשרים, שגידלה אותה עם הרבה תמיכה ממשפחתה המורחבת, דודים סבים וסבתות. כולם השתתפו בשמחה בטיפול בתינוקת ליטל, שספגה מהם שפע חום ואהבה וגדלה להיות ילדה חייכנית, שמחה ואוהבת את החיים. משחר ילדותה התגלתה ליטל כילדה נבונה וחכמה מאוד. בגיל שלוש שנים וחצי היא כבר שיחקה במחשב באופן שוטף, ובגיל ארבע לימדה את עצמה – עם עזרה מאמה – לקרוא. מאז השתמשה במחשב לא רק למשחק אלא גם כעזר ללימוד, בין היתר היא אהבה מאוד להתעמק בתשבצים ולפתור אותם. ליטל החלה את לימודיה באור יהודה, בבית ספר ממלכתי-דתי "סעדיה גאון", והמשיכה לחטיבת ביניים "ארזים". היא בלטה כתלמידה מצטיינת מדי שנה, ולא אחת שקלה הנהלת בית הספר להקפיץ אותה כיתה. בגיל צעיר ליטל הבינה שחינוך טוב הוא הבסיס להתקדמות בחיים, ולכן ביקשה מאמה לאפשר לה להמשיך את הלימודים בתיכון המקיף ביהוד, שידוע ברמתו הגבוהה. ליטל למדה ביהוד, סיימה בהצלחה את מחזור כ"ג, עם תעודת בגרות מלאה בציונים גבוהים. ליטל גדלה להיות צעירה בעלת ביטחון עצמי, שמקרינה עוצמה ונוכחות מרשימה על כל סובביה. בכל מצב היא הוכיחה את עצמה כנערה חרוצה, תמיד חדורת מוטיבציה להשיג את כל המטרות שקבעה לעצמה. מגיל חמש-עשרה ליטל מצאה לעצמה עבודות בשעות שמעבר ללימודים, כדי לממן את הוצאותיה. היא הייתה מלצרית, עבדה ב"בורגראנץ'", מכרה בחנות "קלאב אופנה" ואף נדדה בין קניונים ברחבי הארץ כסוקרת מטעם חברת סקרים. בגיל שש-עשרה ליטל מימנה לעצמה לימודי נהיגה באופנוע, הוציאה רישיון ובכספה רכשה אופנוע, שאיתו הגיעה בקלות לכל מקום. בגיל שבע-עשרה היא עברה מבחן נהיגה וקיבלה רישיון לרכב, ואז מכרה את האופנוע, לשמחת משפחתה. ליטל המשיכה לחסוך לקניית הרכב היוקרתי שרצתה: היא חסכה כעשרים אלף שקל, לזה הוסיפה סכום דומה שקיבלה מהוריה כפי שהובטח לה, וקנתה לעצמה מכונית פיז'ו עם גג נפתח. ליטל אהבה מאוד לבלות עם חברותיה וחבריה הטובים, במסיבות, במופעי סטנד אפ ובהופעות. היא ידעה ליהנות מהחיים ולמצותם, אהבה להאזין למוזיקה מכל הסוגים, אהבה לבלות בשפת הים ולהשתזף. ליטל אהבה לאכול, מעידה אמה מירב, וכמעט מדי שעתיים הייתה אוכלת משהו קל. עם זאת היא הייתה מפונקת ובררנית באוכל, וידעה היטב מה טעים לה ומה לא. אהבת האוכל לא פגמה בגזרתה הנאה והחטובה. היא הקפידה להיות מטופחת אופנתית ואלגנטית, תמיד השקיעה בהופעתה, בבגדים, בנעליים, באביזרים ובבשמים. לליטל היה קשר מצוין עם אימה מירב. קשר מיוחד היה לליטל עם אחיה יהודה והיא נהגה לקרוא לו "נסיך שלי". אימה הייתה לה כאחת מחברותיה וקראה לה בחיבה "ליטי", והשתיים נהגו לא פעם לבלות יחד – הן הלכו יחד לקנות בגדים, בילו בבתי קפה וליטל שיתפה את האם בחוויותיה ובעולמה. ליטל נהגה לכתוב לאמה מכתבים ופתקי חיבה לרוב, שהביעו את אהבתה ואת הערכתה ואיחלו לאם את כל הטוב שבעולם. באחת הברכות כתבה ליטל: "מה אפשר לאחל לאישה הכי חשובה בחיים שלי. זאת שהביאה אותי לעולם, ושעושה הכול כדי שילדיה יהיו מאושרים. אותה האימא שתמיד דואגת, מחבקת ואוהבת … שכל משאלות ליבך יתגשמו, שתמיד תישארי אותה האימא שאנחנו כל כך אוהבים". בכמה הזדמנויות תיארה ליטל את תפקיד האם: "אמהות מבינות בדיוק את פשר החיים. לא אמנות, לא ספרות, לא מדע, כל אלה הם דברים מעניינים מאוד וראוי לעשותם, אך הבסיס הוא ילדים, בני אדם. אתן האמהות הייתן צריכות להיות מעצבות העולם"; "אימא – פענחת להפליא את קוד הנוסחה של אושר ושלווה. בתוך המשפחה חולקת בחוויות, תמיד היא איתי, אימא שלי היא נכס אמיתי". במכתב נוסף כתבה ליטל, אחרי הכותרת "לאימא הכי מושלמת בעולם": "אימא, איך מתחילים ברכה לאימא כמוך? ואיך מסיימים אותה? כי לך אין התחלה וגם לא סוף! בכל רגע בחיי שהייתי צריכה אותך – תמיד היית שם בשבילי. לא משנה מה קרה לי בחיים, ידעתי שמעצם נוכחותך – הכול יהיה בסדר. אין באמת מילים שיוכלו לבטא את האהבה שלי אלייך, את ההערכה והתודה שאני חבה לך על כל רגע מאושר בחיי … אין דרך לומר כמה את חשובה לי! אין לך תואר אקדמי אבל את פרופסור, אימא. כי לכל בעיה את מוצאת פתרון. את הפכת את חיי להרבה יותר קלים – כאילו תמיד עמדת לפני ופילסת לי את הדרך. ואם לא את כנראה הייתי עדיין איפשהו שם מאחור … עכשיו אני רואה הכול בבירור – שתמיד נלחמת בשבילי, עשית בשבילי הכול ויותר מזה! את הנכס הכי חשוב בחיי, ואין כמו אהבה של אימא. גם בגיל הזה את עוטפת אותי ומזכירה לי תמיד – שלמרות שאני ילדה גדולה, תמיד אהיה ילדה של אימא". במכתבי תודה לאם הפליאה ליטל לתאר את תפקיד אמה בחייה ולהודות לה על כך: "תודה לך על שציידת אותי בשירים ובצלילים שיספיקו לי לכל חיי, שהראית לי את השמש השוקעת בפעם הראשונה, שטיילת איתי בחופים חורפיים, שהרשית לי להביא הביתה חול ושטויות. ותודה … שהבאת אותי לעולם ושאת עימי הכי מכולן"; "תודה על שגילית עניין אך מעולם לא חיטטת, על שגילית אהבה אך מעולם לא הטבעת אותי, על שבנית לי קן אך הנחת לי לעוף לחופשי. כי את אמי"; אם פה ושם לא הדגשנו אותה מחוץ לבית או פנימה זה לא מכיוון ששכחנו אותה, כי לא שוכחים את אימא, ובמיוחד אימא כמוך". ביומנה גם כתבה ליטל שירי אהבה והערכה לאמה: "אלף נשיקות חמות ומתוקות ממני אלייך אמי האוהבת / אשר תמיד לי דואגת / הרבה חום ואהבה יום יום היא נותנת / קרובה אלי בעת צרה / רואה ומושיטה יד בעת מצוקה / הדבר היחיד היקר לי בעולם …"; "כבר הרבה שנים אני חושב שאין כמו אימא, זו שנתנה לי את חיי / בכאב ובשמחה אמרה קדימה, חיזקה אותי מנעורי / זה יושב אצלי בלב, כי אותה אני אוהב כל חיי / בשבילה אני מושלם, הכוכב של העולם מנעורי // אימא … בזמנים קשים את הכאב הפנימה / בחיוך כמו משי את כולם הקסימה / עם הנפש היא כובשת מבפנים // אימא … מחשבות עולות ומתחשבות קדימה / את החלומות שלי תמיד הגשימה / את הנפש היא כובשת מבפנים". בתום לימודיה בתיכון, ולפני הגיוס, נסעה ליטל עם שלוש חברות לאיה נאפה בקפריסין. לפני הנסיעה אמרה בריאיון לאתר אינטרנט: "הייתה שנה קשה, ועכשיו זה הזמן לחגוג לפני תחילת השירות הצבאי". ואכן ארבע החברות עברו שפע של בילויים וחוויות, וליטל גם ניסתה כמה סוגי ספורט אתגרי – קפיצת בנג'י ורכיבה על טרקטורונים ואופנועים. עוד טרם גיוסה, הגדירה לעצמה את היעד הבא והיא תכננה את הטיול הגדול שתערוך בתאילנד אחרי השחרור מצה"ל, ואף חסכה כסף לכך. ליטל התגייסה לצבא בחודש ינואר 2010. היא שובצה לחיל כללי ושירתה כסוקרת במרכז הסיקור הצה"לי בענף מחקר, במחלקת מדעי ההתנהגות באגף כוח אדם. היא השתלבה היטב ביחידה, הן מקצועית והן חברתית. סגן-אלוף יהודית שר, המפקדת של ליטל, העידה: "ליטל הייתה עמוד התווך של יחידת הסקרים בענף מחקר במחלקת מדעי ההתנהגות – איש לא יכול היה להתעלם מנוכחותה החיונית ומתרומתה הרבה. מרגע שהגיעה ליטל לענף מחקר, לתפקיד של סוקרת במרכז הסיקור, היא התגלתה כחיילת בעלת רמה אישית גבוהה. ליטל התבלטה ביכולותיה המקצועיות, באחריות הרבה שגילתה ביחס לחבריה, במעורבות ובאכפתיות שהפגינה כלפי כל המתרחש ביחידה. ליטל ניכרה ברוחה החיובית, באנרגיות שבהן הדביקה את כל הסובבים אותה, ביחסיה החמים עם חבריה ובתמיכתה ללא סייג במשפחתה. לא פחות מכך, הצטיינה ליטל בשאיפותיה מרחיקות הלכת לגבי עתידה, שאיפות שהובילו אותה להצלחות בכל מסגרת אליה השתייכה – בית הספר, העבודה והשירות הצבאי. השאיפות הללו הן שהנחו אותה לא להיכנע למשקולות של החיים אלא להילחם בהן, להתפתח, לצמוח, להגיע רחוק ולהרחיב את האפשרויות העומדות בפניה". בחודש נובמבר 2010 נבחרה ליטל כסוקרת המצטיינת בענף מחקר. בתעודת ההצטיינות נכתב: "על ביצוע עבודות הסיקור תוך הפגנת רמה מקצועית גבוהה, יעילות ותפוקות משמעותיות, תשומת לב לפרטים, מתוך הקפדה על משמעת, התנהגות ויחסי אנוש טובים". במהלך השירות הועלתה ליטל לדרגת רב-טוראית. ליטל נפלה בעת שירותה ביום כ"ו בכסלו תשע"א (2.12.2010), בתאונת דרכים ליד שער בסיס תל השומר ומול הכניסה לאור יהודה, עיר מגוריה. בת תשע-עשרה בנפלה. היא הובאה למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין ביהוד. הותירה הורים ואח. על מצבתה נכתב: "ליטלי הנסיכה היפה, מנהיגה, עם חיוך כובש שייזכר לעולם". ראש המטה הכללי של צה"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, כתב למשפחה: "מפקדיה של ליטל מספרים כי הייתה חיילת למופת, שהפגינה מקצועיות ומסירות רבה לתפקידה וזכתה בשל כך להערכת הסובבים אותה. ליטל הצטיינה בכל משימה שהוטלה עליה, מתוך שאיפה מתמדת להצליח. ליטל, שתוארה כבעלת רמה אישית גבוהה, גילתה חברות ואכפתיות כלפי חבריה ליחידה. כל זאת מתוך גישה חיובית, כשחיוך נסוך על פניה. בשל כל אלה ועוד הייתה אהובה ואהודה על הכול. דואב הלב על מותה של ליטל בטרם עת. בטוחני כי דמותה תאיר את דרכם של מפקדיה וחבריה. זכרה יהיה נצור בליבנו תמיד". שני, חברה של ליטל, העלתה לאתר האינטרנט יוטיוב סרטון לזכרה. בסרטון מושמע שירו של אייל גולן "דמעות", שכתבו זאב נחמה ותמיר קליסקי, כשעל המסך רצף תמונות של ליטל ומילות געגועים אליה. בפתח הסרטון כתבה שני: "ליטלי, לולה שלי, מלאך שלי. אוצר שלי, פרח שלי, נסיכה קטנה שלי … מתגעגעת אלייך ואוהבת אותך כל כך". בסוף הסרטון כתבה שני: "מלאך קטן שלי. תשמרי עלינו מלמעלה. אני מאמינה שבכל מקום שתהיי את תסתדרי, את קרן אור. נוחי על משכבך בשלום". בין מילות השיר המודגשות לאורך הסרטון: "שמך חקוק על האבן / רק אהבה נשארה לי בלב / את עכשיו בגן עדן / ולי נשאר הכאב … // אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות / אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות / הן זולגות אל הקבר החם / יורדות בכל העולם". ליטל מונצחת בבית הספר התיכון המקיף ביהוד, בו למדה, בפינת ההנצחה לנופלים בוגרי התיכון. במקום התאונה, צומת בסיס תל השומר – הכניסה לאור יהודה, הוצבה בחודש יולי 2011 אנדרטה ביוזמת ארגון "חזית ועורף לב אחד". על האנדרטה נחקקו שמה של ליטל, פרטי הנפילה ובקשה מן העוברים בדרך: "חיילים יקרים, זהירות בדרכים".
