סתוי, יוסף (יוסי)

יוסף (יוסי), בן מזל ושאול, נולד, הוא ותאומו עמו, ביום י"ג בחשון תשי"ב (12.11.1951) במושב זיתן. בימים הראשונים לקו התאומים בבריאותם והרופאים כמעט אמרו נואש לחייהם. תאומו נפטר אך יוסי התאושש עד מהרה והבריא. יוסי למד בבית-הספר על-שם גורדון בבת-ים, המשיך ללמוד בבית-הספר "תמר" ברחובות ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר החקלאי "עירון" בחדרה. עד שגויס לשירות בצה"ל השתלם בקורס להנהלת חשבונות. בבית-הספר היסודי הצטיין בלימודיו ומוריו שיבחוהו על שקדנותו ועל חריצותו, אך בבית-הספר התיכון התקשה מעט בלימוד השפות הזרות. כאשר החל ללמוד בבית-הספר החקלאי שוב הצטיין בידיעותיו הרבות והמקיפות. הוא הרבה לקרוא בכל הזדמנות שנקרתה לו, ובעיקר קרא ספרי מדע. בשעות הפנאי נהג להאזין למוסיקה ולשחק בכדורגל. יוסי היה קפדן מאוד. הוא עבד כמנהל חשבונות והממונים עליו העריכו מאוד את כישרונותיו ואת כושר תפיסתו ושיבחו אותו על דייקנותו ועל אחריותו. מטבעו היה רציני מאוד, ביישן מעט ומסתגר. אף-על-פי שהיה עקשן בדעותיו ותקיף בעקרונותיו, היה גם חברותי וידע לקנות ידידים ולקיים יחסי חברות לבביים. בזכות נימוסיו ונועם הליכותיו היה אהוד ורצוי בכל חברה. הוא היה בן מסור לאמו ואח טוב לאחיו ולאחיותיו. הוא התכונן ללמוד באוניברסיטה, בחוג למנהל ציבורי. יוסף גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1970 והתנדב לשרת בחיל ההנדסה. לאחר תקופת הכשרה הוצב ביחידת שדה של החיל ונחשב בה חייל אחראי ומסור לתפקידו ואהוב על חבריו, ועד מהרה נתמנה למפקד דוברת גישור. על חלקו בפעילות המבצעית של יחידתו הוענק לו "אות השירות המבצעי". באוגוסט 1973 שוחרר יוסי מהשירות הסדיר וטרם הספיק אפילו להיקרא לשירות מילואים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים לא נקרא להתגייס. הוא הסתובב בביתו כמו נשוך-נחש ואף אמו לא הצליחה להרגיעו. כעבור יממה לא יכול היה עוד לשאת את המצב. הוא יצא לחפש את יחידתו לאחר שנשק לאמו ונפרד ממנה במילות הרגעה. יומיים שוטט בחיפה בחיפושים אחרי יחידתו אך לא אמר נואש ולבסוף מצא את דרכו אל חבריו. יחידתו השתתפה במבצעים שונים במסגרת קרבות הבלימה בסיני. ביום 17.10.1973 פגע פגז בדוברה ששירת עליה בעת צליחת התעלה. הדוברה התפוצצה ויוסף נכווה קשות. כשלושה שבועות נאבק על חייו, וביום י"ג בחשון תשל"ד (8.11.1973) נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו אם, שישה אחים וחמש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסי זכה להימנות עם האנשים שעמדו במרכז המאמץ של צה"ל במלחמה זו. בזכותו ובזכות חבריו הצלחנו להעביר את המלחמה לאדמת האויב ולהדוף את חייליו מעבר לגבולות ארצנו. הוא היה חייל למופת וחבר נאמן".