סרלין, אבי
בן מרים ויעקב. נולד ביום ט' בכסלו תשי"ב (27.11.1952) ברמת גן, ילד שלישי להוריו. שנה לאחר היוולדו נפטרה אחותו יפה. אבי היה ילד בעל שיער אדום-זהב ומשבגר ושערו התכהה עבר הזהב משערו אל לבו. אבי סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'עליות' ברמת גן, והמשיך בשנת לימודים תיכוניים בתיכון 'עמל' בתל אביב. באותה תקופה נפטר אביו באופן פתאומי ואבי עזב את לימודיו והחל לעבוד כמכונאי. באמצע דצמבר 1970 גויס לצה"ל ושירת כקשר. לאחר שחרורו עבד כנהג משאית כבדה. אבי אהב את עוצמת המנוע. במהלך נסיעה לאילת הצטרפה אליו זהבה, שהיתה לאישתו באוגוסט 1975. בתחילה גרו בני הזוג בשיכון הרופאים הסמוך לבית-החולים 'שמואל הרופא', שם עבדה זהבה כאחות, ולאחר זמן קצר העתיקו את מקום מגוריהם לראשון-לציון, שם נולדו ארבעת ילדיהם – הילה, עדי, רותם וזיו. ביתם היה בית חם ואבי אב אוהב, מסור ופתוח, אבא ענק שעליו מתרפקים כולם ומספרים לו כל דבר. הוא היה אדם בעל לב זהב ובמהלך הטיולים המשפחתיים מיהר להציע את הידע והמיומנות שרכש לכל בעל רכב תקוע וקיבל על כך מכתבי תודה רבים. בשלהי 1977 הצטרף אבי אל שורות צבא הקבע. שמו של אבי נודע בבסיס כמכונאי מעולה. עקב פציעה קשה בתאונת-דרכים עבר לתפקד כנהג אוטובוס צבאי. מפקדיו ציינו לשבח את התמצאותו בכבישי הארץ, רצונו לעזור והאווירה הטובה שהשרה על הנוסעים עימו. ברגעי הפנאי שלו הרבה לקרוא ספרים והיה בעל ידע רחב ומעמיק. לאחר שביקש לעבור לבסיס בדרום הארץ, הוצב בבסיס עובדה. גם שם קנה לו שם של נהג ומכונאי מצוין והיה חבר נאמן לכולם. ביום ח' בכסלו תשנ"א (25.11.1990) נפל בקרב בגבול הדרום. בן שלושים-ושמונה היה בנופלו. אבי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, שני בנים, אם ושתי אחיות – שרקי ואיריס. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ם. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב משה ארנס, שר הביטחון דאז: "אבי היה נגד מסור וחרוץ, תמיד התנדב ראשון לכל משימה, מעורב בכל המשימות החריגות של גף הרכב, אהוד על כולם, הסגל והחניכים, איש מיוחד למשימות מיוחדות". ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו ביערות קק"ל.