בן דליה ועובד, נולד ביום ה' בטבת תשכ"ג (1.1.1963) בירושלים. הוא גדל והתחנך בתל-אביב, תחילה בבית-הספר היסודי "ציפורי" בבת-ים, ואחרי-כן ב"תיכון חדש" בתל-אביב. הוא השקיע מאמצים רבים בהכנה למבחני הבגרות ועבר אותם בהצלחה. אחת ממורותיו סיפרה עליו: "ההתרשמות מן המפגש עם ארז – זוג עינים כהות ולוהטות, שיער מתולתל ופרוע וחיוך קונדסי, רושם של שובב אמיתי. רק אחר-כך, בהיכרות ממושכת יותר, עומדים על כך שהחיוך הוא, בעצם, חיוך של עדינות, ושמתחת לתדמית של שובב פרוע מסתתרת רגישות נפשית רבה מאוד". היתה בו שמחת-חיים וכשרון ליהנות מן החיים. הוא אהב טבע וספורט על ענפיו השונים: רכיבה על סוסים, גלישה בים, כדורגל. היה זריז מאוד והיטיב לשחות ולרוץ. ארז היה גם נער אמיץ, ובאחת השבתות, בהיותו על שפת הים, קפץ למים כדי להציל שתי ילדות מטביעה. הוא הצליח להעלות אחת מהן לשובר הגלים, אך השנייה נפטרה למחרת היום, הוא לא הכיר אותה כלל, אבל שלושה לילות נדדה שנתו מצערו עליה. באוגוסט 1981 התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בחטיבת גולני. עקב כישוריו הוצב בסיירת החטיבה. הוא עבר אימונים מפרכים, אך מעולם לא התלונן. באחד ממסעות היחידה, למרחק 120 ק"מ, התעלף שלוש פעמים, אבל סירב לעלות לרכב והמשיך במסע עד תומו, לקראת הסיום פתח בריצה מהירה, שהפתיעה את חבריו. כעשרה חודשים הספיק לשרת בסיירת. לפני מלחמת שלום הגליל התחיל קורס צניחה, אולם עם פרוץ המלחמה עלתה יחידתו לקרבות בלבנון. יעדה הראשון היה כיבוש מבצר הבופור. בתחילת ההסתערות נפצע מפקד המחלקה. הצוות המשיך להסתער קדימה, כשארז מרתק בנשקו חבורת מחבלים שארבה להם. המחבלים נהרגו. אחד החיילים סיכם את זכרונותיו מאותו לילה: "בלחימה בבופור עולה ארז מדמות מרכזית, אשר תעוזה וקור-רוח אפיינו אותו לאורך כל הדרך שבה זכינו להכיר אותו". אחרי-כן השתתף בקרב על עין-זחלתא, סמוך לכביש ביירות-דמשק. מארב של קומנדו סורי פתח על כוחותינו באש טנקים, מסוקים וטילים. ארז נפגע ברסיס בחזהו ונהרג ביום השישי של המלחמה, ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), בן 19 היה במותו. אחרי נפילתו עלה לדרגת סמ"ר. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. ראש הממשלה מנחם בגין כתב עליו למשפחתו: "בנכם ארז שירת את עמו בנאמנות ובמסירות-נפש. הוא יצא, על-פי צו האומה, להגן על שלום הגליל ותושביו, על בטחון ישראל ואזרחיה… בנכם הוא גיבור וקדוש, והעם כולו, בכל הדורות, יזכרהו באהבה רבה". שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו: "ארז היה חייל למופת וחבר לנשק – אהוב על הכל". מפקד יחידתו ציין: "ארז היה מקובל על חבריו ומפקדיו ביחידה. הוא עשה את המוטל עליו ללא דופי וגילה תושייה ודביקות במשימה לאורך כל הדרך." מועצת עיריית תל-אביב העלתה את זכרו של ארז אחרי נופלו, וראש העיר שלמה להט ספד לו: "ארז, איש גולני, רצה בקריירה צבאית. עדין נפש מטבעו, עשה כל אשר ביכולתו כדי להתקבל לסיירת גולני. ואכן, הפך להיות חייל בסיירת, כשפיו מעלה תמיד חיוך, כשרוחו תמיד אופטימית. ארז היה חבר ובן אח למופת". משפחתו הוציאה חוברת לזכרו.
