סרור, רנטו

בן ריבה ופפו, נולד ביום ד' באלול תשכ"א (16.8.1961) בבת-ים. בן יחיד היה רנטו. הוא התייתם מאביו, כשהיה בן שנה וחצי. רנטו גדל בבית אמו האלמנה, כשסבו וסבתו עוזרים לגדלו ולחנכו. הוא למד בבית-הספר היסודי "ירושלים" ובבית-הספר התיכון "רמות" בבת-ים, עד כיתה י"ב. בשנת הלימודים האחרונה, עבר רנטו ללמוד בבית-הספר "רון" בתל-אביב. בהיותו בכיתה ד', הוא הצטרף לתנועת "הצופים", ופעל בה עד שהתגייס לצה"ל. הוא פעל בתנועה, תחילה כחניך, ובהמשך הזמן עבר קורס מדריכים, ובתפקידו כמדריך הגיע לדרגת ראש גדוד. רנטו אהב ספורט, אבל עיקר התעניינותו היה בעבודה ציבורית בקרב הנוער, בבית-הספר ובתנועת "הצופים". היתה לו גישה נוחה לבני אדם ויכולת ליצור קשר מהיר, הודות לנועם הליכותיו ולרוחו הטובה. בשלבים האחרונים של בית-הספר, התמסר רנטו להקמת גרעין נח"ל "דרדר", במסגרת תנועת "הצופים". יעד הגרעין היה – הקמת יישוב חדש ברמת הנגב. עד לגיוסו לצה"ל, יצא רנטו עם גרעינו לתקופת של"ת בקיבוץ כינרת שבגליל התחתון. שם הוא אומץ על-ידי משפחה מקומית. הוא היה מאושר, כשמצא "אב" ושני "אחים" במשפחה שאימצה אותו באהבה. בינואר 1980 התגייס רנטו לשרת בנח"ל מוצנח. כבן יחיד, בלא אב, נדרשה הסכמה בכתב של אמו על שירותו ביחידה שבחר לעצמו. אמו, שידעה את רחשי ליבו, חתמה בחרדה על הסכמתה. הוא היה קשור לאמו באהבה, ובכל תקופת שירותו הקצרה שמר על קשר קבוע איתה, בטלפון או בביקורים בבית. לאחר שסיים את אימוני הטירונות, הוצב רנטו עם יחידתו בבקעת הירדן, לפעילות מבצעית לאורך דרך הפטרולים. תפקיד היחידה היה למנוע חדירת מחבלים בגיזרה זו. ביום כ"ד בתשרי תשמ"א (4.10.1980), הוא נסע בעת מילוי משימה ברכב צבאי, בשביל עפר. הרכב סטה מן השביל, התהפך ורנטו נהרג. בן 19 שנים הוא היה במותו. מפקד יחידתו כתב עליו לאמו: "הוא ביצע את כל המשימות שהוטלו עליו, בלא דופי, תוך הכרה בחשיבותן… רנטו התנדב לשרת ביחידה מבצעית, מתוך הכרה בחשיבות השליחות שהוא נוטל על עצמו. בחיי היום-יום, הוא היווה דוגמה ומופת לחבריו, הן כחייל והן כחבר". מפקד גדודו כתב עליו לאמו: "רנטו וחבריו עשו ימים ולילות על קו הגבול, על מנת לחסום אותו בפני חדירת מחבלים וכוחות עוינים, וזאת עשו תוך השקעת מאמצים רבים, מסירות והקרבה. רנטו היה חייל למופת, ממושמע ומסור". רנטו הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו אם. חבריו הוציאו לאור חוברת להנצחתו. תלמידי בית-הספר "ירושלים" בבת-ים, שבו למד, נטעו על-שמו עצים ביערות הקרן הקיימת לישראל.