סרוסי, נסים

נסים, בן מזל ובנימין, נולד ביום ג' בניסן תשי"ב (29.3.1952) בפרדס חנה. הוא למד בבית-הספר היסודי-דתי "סיני" ובבית-הספר התיכון-דתי "בר-אילן" בנתניה, במגמה הריאלית. כיוון שבימי ילדותו חלה במחלות רבות, והתאושש מהן בקושי רב, היה צנום ונמוך. בשל כך היה ביישן מאוד ונחבא אל הכלים. מוריו היו מתאוננים באוזני הוריו על שאינו משתתף בשיעורים ואינו מצביע בכיתה. אף-על-פי-כן העידו עליו שהיה ילד כישרוני וחרוץ, ותלמיד שקדן למופת. כאשר נשאל ידע להשיב תמיד את התשובה הנכונה, בדייקנות ובבהירות. גם מוריו בבית-הספר התיכון עמדו עד מהרה על כשרונו ועל ידיעותיו הרבות, ולאחר שנתיים צורף לכיתה המתקדמת יותר. כדי להוכיח לחבריו, שאינו נופל מהם בחוסנו הגופני, עבד חודשים אחדים בבניין, לאחר שסיים את לימודיו עד שהגיע מועד גיוסו. נסים היה מנומס ואדיב, מוכן תמיד לעזור לזולת ושמח בחלקו. הוא נמנע ממריבות ומסכסוכים, רדף צדק ושלום וחיפש תמיד את הפשרה. חבריו ביקשו לקרבו תמיד בזכות טוב לבו ונועם הליכותיו. כל ימיו היה בן נאמן ומסור להוריו, אהב אותם וכיבדם תמיד. נסים גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1970. הוא ביקש לשרת ביחידת שדה בחיל קרבי והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס למשנים טכניים ובקורס מ"כים חי"ר. בשל ציוניו הגבוהים בקורס למשנים טכניים נתמנה למדריך בקורסים. ביחידה מילא את תפקידיו ביעילות ובמסירות ועד מהרה נשלח לקורס לקצינים ואחרי כן השתלם בקורס לקציני תותחנים. הוא השקיע עבודה רבה ומאומצת כדי להצליח ולהתקדם. במהלך שירותו שימש כקצין תצפית וכקצין סוללה, ומפקדיו אמרו עליו, שהיה קצין חרוץ ואחראי, בעל יזמה, ממושמע ואהוד. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". לאחר תום שירות החובה שלו שירת בצבא הקבע. במלחמת יום הכיפורים לחמה יחידתו נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נפל נסים בקרב בתל-ג'וחדר. סיפר מפקדו על נסיבות נפילתו: "טנקים רבים של האויב תקפו את הסוללה שנסים פקד עליה. הוא נלחם עם יחידתו בשעות אחר-הצהריים והערב, והסוללה ירתה מאות פגזים, כדי לעצור בעד התקדמות הסורים. כאשר הגיעו הטנקים לקרבת הסוללה כדי להשמידה, פקד נסים על אנשיו לירות אש מרוכזת אל חיילי האויב המתקרבים. באותו רגע נפגע ונהרג במקום". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו הורים, שישה אחים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נסים היה אהוב ונערץ על חייליו ועל מפקדיו, בשל השקט הנפשי שלו, אומץ לבו, טוב-לבו ודאגתו לאנשיו". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת "יד לגיבורים" בנתניה.