סרוסי, ניר (נינו)

בן טוני ורפאל. נולד ביום י"א באלול תשל"ב (21.8.1972) בבאר שבע. בן למשפחה שעלתה מדרום-אפריקה, אח לבכור, יעקב, רחל, יהודית, מזל, שושנה, יהודה, מלכה, רוני ושרה. ניר גדל והתחנך בבאר שבע. למד בבית-הספר היסודי "נטעים". כילד צעיר היה שובב וסקרן, אך כשהגיע לגיל מצוות – גילה בגרות והתמסר לדברים רבים. הוא התנדב ל"משמר האזרחי", אהב לעזור לזולת, ובמיוחד אהב חיות ומכוניות. מורתו, יהודית בר, מתארת אותו: "ראיתי נפש רגישה והיום, אני יכולה להוסיף – מיוחדת". ניר סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקיף "עמל", שם רכש מקצוע והוסמך כמכונאי רכב – מקצוע שאפשר לו לבטא את אהבתו הרבה לאופנועים ולרכבים, ובמיוחד לעתיקים שבהם ול"חיפושיות". ניר גויס לצה"ל בחודש מרץ 1991 ושירת בחיל השריון. הוא הוצב בבסיס "שיזפון", שם שימש כמכונאי נגמ"ש. בתום שירות החובה עבד בחברה להשכרת רכב ולאחר מכן בחברת "שרידר", שם עסק במקצועו – מכונאי רכב. בינואר 1998 הצטרף ניר לשורות צבא הקבע והחל את שירותו ב"מחנה נתן", בסיס חיל החימוש. במסגרת שירותו השתלם בקורסים רבים, ובהם: מכונאי "סופה", מפעיל מנוף "חץ", מכונאי רכב שלב 2 וניהול מנוע. בינואר 2005 עבר לשרת בבסיס חיל הים באשדוד, שם שימש כבוחן במחלקת רכב של חיל החימוש. ביום 27.3.2003 נשא ניר לאישה את שרית. ב-3.5.2004 נולדו לבני הזוג התאומים טל ורז. ניר היה בעל מסור ואוהב ואב למופת והמשפחה ידעה אושר רב. ביום י"ד בסיוון תשס"ה (21.6.2005) נפל ניר בעת מילוי תפקידו. ניר נהרג בתאונת הרכבת שאירעה סמוך לקיבוץ רבדים שבדרום הארץ בעת ששב לביתו בבאר שבע מקורס צבאי בצריפין. בן שלושים ושלוש היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו אישה, תאומים בני שנה, הורים, שש אחיות וארבעה אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. במכתב התנחומים למשפחה כתבו מפקדיו: "בתוך זמן קצר (חמישה חודשים) גילינו אדם צנוע ונעים הליכות, אשר הפגין יכולת מקצועית גבוהה. רחשנו לניר הערכה רבה בשל השקט הנפשי והמסירות שהפגין בתפקידו. בשל כל אלה היה ניר אהוד על מפקדיו ונערץ על ידי פקודיו".