סקנטיה, שלמה

בן מרקו ושפרה. נולד ביום כ"א באלול תש"ח (25.9.1948) ביאסי שברומניה. עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1962. כשבא לארץ נתקל שלמה בקשיים רבים: בתחילה היה קשי השפה, אך הוא למד אותה עד מהרה. אחרי כן חלתה אמו והדבר הדאיג אותו חודשים רבים. אך שלמה לא נשבר והתגבר על קשייו. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון המקיף על-שם דנציגר בקרית-שמונה. הוא התמיד בלימודים במגמה הריאלית ונחשב לתלמיד מצטיין. היה ספורטאי מעולה וחבר ב"הפועל" המקומי. את שעות-הפנאי בילה בעיקר במשחק הכדורעף, אך עסק גם באתלטיקה קלה. כן הקדיש זמן לקריאת ספרים. בשנים הראשונות בבית-הספר התיכון היה חבר בתנועת "הצופים" והיה פעיל בגדנ"ע-אויר ובקליעה. בבית-הספר היה ידוע כנער שקט, ממושמע וחביב על כל מוריו ומחנכיו. בוויכוחים היה נוהג לדבר בקצרה ובתמציתיות, אך תמיד ידע לבטא את כל אשר רצה לומר במלואו. מעולם לא נרתע מלומר לאדם ביקורת קשה בפניו -אך עשה זאת בעדינות ובדרך-ארץ. שלמה גויס לצה"ל באוגוסט 1967 והוצב לחיל-השריון, אך לא ויתר על המשך לימודיו אפילו לשנה אחת. הוא היה מתרגל ומשנן בעיות במתימטיקה, ולומד מתוך ספרות מדעית שונה שקיבל באמצעות "מכון ויצמן" והאוניברסיטה. בתחילת שירותו היה לו פנאי ללמוד אך לאחר שנכנס לבית-הספר למפקדי-טנקים שוב לא היה לו זמן לכך. הוא סיים את הקורס ומיד נכנס לשירות רצוף ורוב הזמן נמצא באזור תעלת-סואץ. יותר משנה, בהפסקות קצרות בלבד, היה שלמה באזור-התעלה והשתתף בהרבה תקריות-אש עם המצרים. ביום 10 ביולי לעת ערב, התחולל קרב בפורט תאופיק, בין יחידת-הטנקים שלו לבין יחידת חיילים מצריים גדולה שתקפה אותה. שלמה נפצע קשה כשיצא הטנק בפיקודו, לעבר הטנק של מפקדו, שהותקף על-ידי המצרים. הוא הספיק עוד לפקוד על אנשיו לירות על האויב, עד שנפגע מאש האויב. למחרת, ביום כ"ו בתמוז תשכ"ט (11.7.1969), מת מפצעיו בבית-החולים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקרית-שמונה. מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים להוריו: "בנכם שימש כמפקד-טנק בגדוד ומרגע שהגיע לגדוד נתגלה כמפקד ברוך כשרון, שופע מרץ וחריצות. בחריצותו סחף עמו את כל המפקדים והחיילים. בנכם נמנה עם המצטיינים שבמפקדים. תמיד התנדב לבצע משימות קשות ובאומץ-לב שירת במחלקה הנבחרת של הגדוד. במותו אבד ליחידה לוחם ללא חת וחבר אהוד ונאמן. לאור מופת-חייו נמשיך לחנך דורות-לוחמים".