סקורניק, אברהם

בן פיגה ומשה, נולד בשנת 1927 בווארשה, בירת פולין, להורים עמלים. כמוהם היה אף הוא צנוע וענוותן מטבעו. במלחמת-העולם השנייה חי בגיטו וארשה והצליח להסתתר בכל מיני מחבואים ובונקרים עד ל"אקציה" (פעולה) הגדולה בשנת 1942. אברהם נתפס בידי הנאצים וגורש למחנות-ההשמדה מיידאנק, אושוויץ ובוכנוואלד. מול עיניו עברו כל מראות העינויים וההשמדה ואף הוא עצמו כבר היה "מוזלמן" – שלד-אדם מועמד לשריפה, בלשון המחנות – אלא שעם הכיבוש האמריקני ניצל. אברהם עלה לארץ ב- 16.7.1945. עם בואו ארצה יצא להכשרה בבית השיטה ומשהתגייס לפלמ"ח ושירת בחטיבת הנגב. השתתף בפעולות רבות. שהה בצאלים, היה חבלן בחלוצה והשתתף בכיבוש כפרים מספר בנגב. נפל בכיבוש משטרת ביר-עסלוג' ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברביבים. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.