ספרנוביץ, יוסף-דב

בן חנה-מלכה ובן-ציון, נולד ביום כ' באב תרס"ט 25.7.1909)) בירושלים. אביו, תלמיד-חכם מובהק, עלה ארצה מהעיר לומז'ה בשנת תרס"ח, התיישב בעיר העתיקה בירושלים ושימש בהוראה בישיבת "תורת חיים". לאחר שהאב חלה ונסע לווינה לניתוח, הכניסה האם את יוסף לתלמוד-תורה "עץ חיים" שם למד עד היותו בן 16. אחר-כך למד מסגרות ושרברבות והתפרנס בדחקות ועוני. זמן-מה היה בעל חנות כלים. יוסף-דוב הוסיף ללמוד באופן עצמאי גם בתקופת עבודתו. בכל כוחו התנגד למכירת בית-הכנסת בגבעת שאול, מקום מגוריו, לבית-חרושת, וכשבא המוכר להוציא את המכירה לפועל וכל המתפללים הסתלקו, נשאר יוסף-דוב יחיד והחל להיאבק עימו בבית-הכנסת, עד ששבו המתפללים והמקום חזר להיות מקום-תפילה. הוא המשיך במאבק, לא חסך מעצמו כל מאמץ ואף ניהל משפט נגד המוכר, ולא נתפתה לשוחד הרב שהלז הציע לו. שנתיים לפני מותו בחר לגור בעיר העתיקה והיה מבקר ליד הכותל מדי יום ביומו. כשפרצה מלחמת-העצמאות השתתף בהגנת העיר העתיקה, תחילה כחבר אצ"ל ואחר-כך כאיש ה"הגנה". השתתף בהדיפת התקפות הערבים והציל כמה ספרי תורה מבית-הכנסת "ניסן בק". בפסח תש"ח, שבועות מספר לפני מותו, רשם: "אנחנו נמצאים בגלות, לשנה הבאה בני חורין". ביום י"ב באייר תש"ח 21.5.1948)) נפגע בעורפו מיריית צלף ערבי בעמדה בניסן בק ומת במקום. דבריו האחרונים היו: "כדאי למות על קידוש השם". השאיר אישה, פייגה, שתי בנות ושלושה בנים. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.