בן מלכה ואלדרי. נולד ביום ז' בכסלו תשמ"ד (12.11.1983) בקרית גת. ילד שני להוריו, אח לבני ולמורן. "ילד יפהפה ושליו," סיפרה אמו, "פנים מצוירות ממש, אף קטן וסולד, שפתיים קטנות ואדומות, עיניים ירוקות שהתחלפו לאחר כמה חודשים לדובשניות." רונן היה צעיר בשנה מאחיו, והם בעצם גדלו יחד והיו שותפים למשחקים ולתחביבים. רונן החל ללמוד בבית-הספר היסודי 'בן-גוריון' בקרית גת, הצטיין בהישגיו ובמיוחד במתמטיקה ובספורט. המשיך ללימודי חטיבת- ביניים ותיכון ב'רוגוזין'. בחטיבה העליונה בחר רונן לתגבר את לימודיו בשיווק והנהלת חשבונות והגיע להישגים נאים, כולל בגרות מלאה בציונים מרשימים. בעת לימודיו החל אביו של רונן לעבוד כעצמאי, ורונן ניצל את ידיעותיו כדי לעזור לו בניהול העסק. נוסף ללימודים התנדב רונן לעבודה ציבורית במתנ"ס העירוני. כבר בהיותו בגן הילדים רכש רונן חברים רבים, חברים שליוו אותו כל חייו. הוא היה ילד שמח, שובב, מצחיק וחייכן, נערץ על-ידי חבריו בשל יכולת המנהיגות שלו ורצונו התמידי להגן על החלשים. בכל שנות לימודיו בלט לא רק בהישגיו בלימודים, אלא גם במנהיגותו, בשמחת החיים שלו ובחוש ההומור שאיפיין אותו. לא פעם נקראו הוריו לבית הספר ושמעו ש"לרונן יש פוטנציאל, אך לא פעם הוא גורם לכל הכיתה להתגלגל מצחוק ומפריע במהלך השיעור," אך רונן ידע גם להיות רציני כשצריך, וכשהחליט ללמוד ברצינות הפחית את כמות הבילויים, למד וסיים את התיכון בהצלחה. רונן גדל והיה לנער יפהפה, שבנות רבות חיזרו אחריו. הוא אהב מאוד אסתטיקה, ולא יצא מפתח הבית ללא טיפוח מלא, לבוש ומסורק על פי צו האופנה. מאוד אהב לבלות עם חבריו הטובים, ידע ואהב לרקוד ואהב להאזין למוזיקה ישראלית, בעיקר מזרחית. רונן היה בן חם ואוהב, תמיד התעניין בשלום כל בני המשפחה ודאג להם. גם כשהיה עסוק מאוד לא שכח אף תאריך בחינה של אחותו מורן, והיה מתקשר לברר איך הצליחה. הוא אהב מאוד ספורט, בעיקר כדורגל, והיה נוהג לשחק בשכונה עם אחיו וחבריו. בסופי שבוע נהג לצפות בכל משחקי השבת, והיה בקיא בקבוצות ובשחקנים. בתום לימודיו בתיכון, נפש רונן זמן קצר באילת, אחר-כך עבד כמה חודשים ובחודש מרס 2002 התגייס לצה"ל. אחרי הטירונות עבר קורס בבסיס תובלה, והחל לשרת כנהג. ביום ב' בתמוז תשס"ב (12.6.2002) נפל רונן בעת מילוי תפקידו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית גת. הותיר אחריו הורים, אח ואחות אוהבים, כואבים ומאוד מתגעגעים. דודתו אילנה כותבת: "כל שורה בצבע/ כל שורה בצבע אחר/ כל צבעי הפסטל, הבהירים, המשמחים/ שבעיני מתארים אותך רונצ'וק שלי./ כולם מדמים אותך לפרח – ובשבילי אתה פרח בר/ זן נדיר שהיה ואינו עוד כבר/ כל שורה בצבע… כשנולדת קיבלתי את הכבוד ואביך ביקש ממני להעניק לך שם, קראתי לך רונן על שם חבר שמאוד אהבתי עוד בתקופת בית- הספר היסודי… החיוך, החיבוק, הנשיקה, הריח, הלבוש, איך שלא הרשית שניגע לך בקוצים שחס וחלילה לא יעמדו כמו שצריך, השלמות – כל אלה יחסרו לי באופן שקשה לי מאוד לתאר לך. אם ישנו אי-שם מקום – גן עדן, אין לי כל ספק שאתה שם, מסתכל עלינו ואתה כולך מאושר מתוך המחשבה שהמשפחה, החברים לספסל הלימודים, הצבא אוהבים, בוכים ומתגעגעים מאוד אליך…" ספדה דודתו של רונן, ננה: "אהוב היית בחייך, ואהוב נשארת במותך. בליבנו תשכון לעולמי עד… מתפללת אני בכל יום שהלוואי ויחזור הגלגל לאחור, ונחזור להיות ביחד ברע וגם בטוב… מבטיחה אני לך, שבליבי תהיה חרות תמיד תמיד." כותב אהרון, דודו של רונן: "הן רק אתמול עמדת למסדר/ הן רק אתמול עמדת על המשמר/ והיום! צבא השמים לך נעמדים/ כי כל כך צעיר הלכת ובמדים… אין לי מלים להמשיך ולכתוב לך/ אך דע כי כולם חולים עליך ואוהבים אותך." אורלי, חברה של רונן מבית-הספר, כותבת: "… היה לי העונג והכבוד להכיר גבר כמוך, כי כמוך אין הרבה. הוריך עשו עבודה נהדרת בגידולך ובחינוכך. תמיד היית מנומס, מלא שמחת חיים. רק להיות איתך, לצחוק ממה שהיית אומר ועושה, מהכבוד שהיית נותן לקטנים ממך, לבני גילך ובמיוחד למבוגרים ממך… רונן. תמיד, אבל תמיד תשכון בליבי, אתה וכל מה שהבאת לחיי עימך." מתוך שיר שכתבה חברה לרונן: "הוא היופי הוא הקסם, הוא מושלם והוא מדליק/ ואת מנגינת הפלא אי אפשר עוד להפסיק/ כי אני שבויה לנצח, מאוהבת שיגעון/ ואני תמיד בשטח, כשהוא בא למועדון/ שרופה עליו, לנצח אני אמות עליו תמיד/ ליבי כולו רותח, הוא עבר והוא עתיד/ שרופה עליו, לנצח אני אמות עליו תמיד/ ליבי הוא כמו גיטרה, שאותה הוא רק מרעיד…" כפיר, חברו של רונן, ספד לו: "כל יום אני מודה לאלוהים, שהפגיש אותי עם עלם חמודות בדמותך. חיי התחלקו לכמה חלקים וכמה תקופות, אך ללא כל ספק התקופה הלא-קצרה שעברתי איתך היתה היפה בחיי… אני, חברך האוהב והאוהד כפיר, עד לכך שמעולם לא נפגשתי עם בחור מקסים כל כך. היית אהוב על כולם… נתברכת בכל התכונות החיוביות שקיימות אצל בני אנוש… רונן, הלכת למקום אחר, מקום רחוק, מקום ממנו תוכל תמיד לראות הכל, לשלוט בכולם ואפילו לשמור עלינו. אני באופן אישי יודע שיש לי מלאך, כי קדושים בחייהם – מלאכים יהיו במותם… רונן, בשבילי היית אדם מיוחד. אינני רוצה להאמין שכך קרה לך, אך מה לעשות, כנראה שכך רצה הגורל. כולי מוכה בתדהמה, אבל מבטיח בשארית כוחותי להנציח את זיכרך עד יומי האחרון."
