יוסף (יוסי), בן לאה ומאיר, נולד ביום י' בטבת תשי"ג (24.12.1952) בקיבוץ גת. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית- הספר התיכון בגת-גלאון. יוסי הצטיין בלימודים ובספורט, והיה פעיל בחיי-החברה, נמנה עם חניכי תנועת "השומר הצעיר" וברבות הימים היה ראש הקן של הקיבוצים גת וגלאון. עוד מימי נערותו היה שנון ושובב, בעל חוש הומור ומענה לשון חריף. הייתה בו תערובת של קונדסות ורצינות, אחריות ושובבות. מטבעו היה נמרץ, פעלתני ובעל כושר ארגוני מעולה. תמיד יזם, תכנן וביצע רעיונות שהגה חדשים לבקרים. הוא היה חריף מחשבה וזריז תנועה, וניחן בכישרונות בתחומי עשייה רבים; אף-על-פי-כן כאילו נזהר מהתבלט יתר על המידה. יוסי היה אדם חברותי וקל להתיידד, תמיד דן כל אדם לכף זכות, ורחק מריב ומסכסוכים. גלוי לב היה, דובר אמת, ישר ובעל מצפון. מנעוריו הצטיין בטוב לב ובאחוות האדם, תמיד דאג לחבריו והיה נאמן להם, עזר לכל אדם כמיטב יכולתו, אפילו על חשבון נוחיותו וזמנו. הוא היה קורא נלהב והקדיש לקריאה כל שעה של פנאי, בכל מקום שנמצאה לו. יוסף גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" והיה בו חניך מצטיין, ובקורס מפקדי טנקים. הוא עשה חיל ביחידתו ועד מהרה נשלח לקורס קצינים ואחר-כך השתלם בקורס קציני שריון, שאף בו היה חניך מצטיין. מפקדו העיד עליו, שהיה "קצין מוכשר ויסודי, מסור ובעל יזמה. אדם אחראי מאוד, בעל ידע מקצועי רב, יציב במצבים קשים, היודע לשמש דוגמה אישית לפקודיו ונאמן למפקדיו. באחת – קצין מעולה". מפקד אחר כתב עליו: "הוא היה אהוד ואהוב על כולם. רוחו הטובה, המשרה אווירה נוחה אף ברגעים הקשים, הייתה לא אחת מקור עידוד". במלחמת יום הכיפורים השתתף יוסי בקרבות שתכליתם הייתה לבלום את התקפות הסורים ברמת הגולן. אור ליום י"ב בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נהרג יוסי במעלה גמלא, חמש-עשרה שעות לפני שנפל אחיו – דן. מפקדו סיפר על הקרב: "ביום א' בבוקר, כשנתברר לנו שהסורים חסמו את כל צירי התנועה, לא נותר לנו אלא להתכנס בתל-פארס. נענו בשטח, שהיה פרוס בו שריון סורי. נענו לאט-לאט, בשקט ובזהירות. יוסי, שהכיר היטב את רמת הגולן, ידע לנתב את טור הטנקים בצירים שנחשבו לבלתי עבירים. כשהגענו לשולי השטח שהיה בידנו, נפתחה אש על הטנק הראשון, שיוסי ישב בו, והוא נהרג במקום, ממש בתום משימת הניווט לאזור, שהיה בידי כוחותינו". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ גת. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "איבדתי במלחמה הרבה חברים, קרובים, מפקדים ופקודים, אך הרגע שיוסי נהרג לא יימחה מזכרוני. זהו מהרגעים הקשים בחיי. ידעתי שאיבדתי באותו רגע חבר קרוב, בעל עצמה ועתיד. ידעתי, שעם ישראל איבד באותו רגע אחד מבחירי לוחמיו". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות, מכתבים ותצלומים. בעיתונים "על המשמר", "הארץ" ו"מעריב" פורסמו רשימות עליו ועל אחיו.
