fbpx
ספיר-ברק, זאב

ספיר-ברק, זאב


בן רבקה ומרדכי ברקוביץ. נולד ביום כ"ח בטבת תשי"ז (1.1.1957) בחיפה, אח לזיוה. זאב למד בבית-הספר היסודי "גלילות" בשכונת בן דור בעיר נשר, והמשיך בבית-הספר התיכון להנדסאים וטכנאים של בסמ"ת, ליד הטכניון בחיפה, במגמה טכנולוגית/מכשור ובקרה. את חוק לימודיו סיים בבית-הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה במגמת בקרת היגוי. כבר מגיל צעיר גילה שקדנות וחריצות אשר זיכו אותו, בתום לימודיו, בתואר "טכנאי מוסמך". אך זו היתה רק תחילת הדרך של מי שעוד יגיע, תוך שנים ספורות, להישגים מרשימים. זאב בורך באינטליגנציה גבוהה ובכשרון כתיבה מיוחד במינו. בעיזבונו נמצאו שירים וקטעים שכתב, המעידים על תבונתו, על הסדר והארגון במחשבותיו, על רגישותו הרבה ועל יצירתיות שופעת. במחצית חודש יולי 1975 התגייס זאב לצה"ל. בשל נתוניו הגבוהים אותר זאב לחיל האוויר בו שירת במשך שמונה עשרה שנה, בטייסות שונות ובתפקידים מגוונים. בכל התפקידים שמילא גילה מסירות והשקעה יוצאי דופן וראויים לציון. זאב החל קורס טיס בתחילת שירות החובה שלו וסיימו בחורף של שנת 1977 כקצין, כשכבר שירת בקבע. במהלך המסלול עבר, בין השאר, קורס צניחה וקורס מכונני אוויר. שנים רבות שירת זאב בטייסת כמכונן אוויר ורישומו ניכר בה עד היום. כחבר בצוות אוויר ביצע תפקידים שונים ואף השתתף במספר מבצעים מיוחדים, לרבות במלחמת "שלום הגליל". בתפקידו המרכזי בטייסת שימש כקצין אמל"ח במערך הקרנף, תפקיד בו באו לידי ביטוי רמתו המקצועית הגבוהה, הידע הרב שצבר ואופיו הבלתי מתפשר. כמי שדבק במטרה היה חוקר ויורד לעומקם של הפרטים בכל תחום בו עסק, קידם נושאי אמל"ח ותרם רבות בנושאי הדרכות קרקע בקורסים שונים כמכונן. מפקדיו סיפרו כי שילם מחיר יקר בזמן ובבריאות על השקעתו בתפקיד. לא בכדי נחשב זאב לקצין מעולה: הוא התגלה כמעריך שקול, בעל ראייה רחבה בתחומים רבים ובעל ידיעות נרחבות, מקורי ויוזם. זכה להמלצה לקבלת פרס ייעול על המצאה ושיפור בתחום המקצועי עליו הופקד. במהלך השנים טעם עולם ויצא פעמים רבות לחו"ל במסגרת השתלמויות צבאיות. בשנת 1982 נישא זאב לרונית, עמה חלק שלוש שנים מחייו. כמי שהכיר בערך עצמו, שאף להתקדם וביקש לצאת ללימודים אקדמיים. ואמנם, בסתיו של שנת 1983 יצא ללימודים מטעם הצבא. תחילה למד בבאר שבע, בפקולטה למדעי הטכנולוגיה שבאוניברסיטת בן גוריון, שם סיים שנה א' במחלקה להנדסת חשמל. אחר כך, בשל אילוצים שונים, עבר ללמוד תעשייה וניהול בטכניון בחיפה. תקופה מסוימת למד בפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון, במסגרת החוג להוראת המדעים והטכנולוגיה. לבסוף, החליט לשנות כיוון והחל ללמוד באוניברסיטת חיפה היסטוריה של עם ישראל והיסטוריה כללית. במהלך לימודיו נפרד מהטייסת, ששימשה לו בית שנים רבות, וחזר אליה בסיומם. בשנת 1990 קודם, לשביעות רצונו, והחל לשמש כראש מדור תיאום במחלקת הדרכה. בתפקיד זה תרם רבות למיסוד תהליכי תיאום אימונים והוצאה לפועל של תוכניות מחלקת ההדרכה. את תפקידו מילא ברמה גבוהה ובאופן יסודי, תוך גילוי יוזמה ומסירות רבה. גם כאן נחשב זאב לקצין מטה מעולה. בכל חוות הדעת ציינו מפקדיו כי הוא משקיע מעל ומעבר לנדרש, מצטיין בהכרת המטה ובביצוע העבודה. זאב עלה בסולם הדרגות והגיע עד לדרגת רב-סרן. הוא נחשב לעילוי, קצין למופת ונכס יקר לחיל האוויר. הערכת מפקדיו אליו הגיעה לשיאה, כאשר נבחר על ידי הרמטכ"ל כקצין מצטיין ביום העצמאות של שנת 1994. עדנה ראה גם בחייו האישיים, כאשר נישא, בסתיו של אותה שנה, לענבל. השניים קבעו את ביתם בעיר נשר. זאב חלה במחלה קשה ותקופה ארוכה נשא את סבלו בגבורה. ביום כ"ו בסיוון תשנ"ה (24.6.1995) נפל בעת מילוי תפקידו. בן שלושים ושמונה היה בנופלו. זאב הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי "חוף הכרמל" בחיפה. הותיר אחריו אשה, אם ואחות. הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, כתב למשפחתו באיגרת תנחומים: "זאב תואר על-ידי מפקדיו כקצין חרוץ, אשר ביצע את תפקידו במקצועיות ובהתמדה, הפגין ידע אישי רב ותרם רבות ליחידתו". במלאת שלוש שנים למותו, הוציאה משפחתו של זאב חוברת בעיצוב מיוחד הנושאת את שמו, ובה שירים שכתב על רקע תמונות שצולמו בירושלים. מתוכה, דברים שכתב: "מאי 1984. ירושלים של מטה, גבעת רם, חצות… לאחר שנים של שחיקה, שלוש שנים ארוכות שנדמו כנצח, אני חוזר לספסל הלימודים. מחר עלי להתייצב במכינה. מחכים לי חודשיים קשים, אולם כעת אני כאן, בירושלים, וכל העולם מונח לרגלי…" שיר שכתב: "שיר של חורף, שיר של גשם,/ משורר אלמוני,/ כמו קרא מנבכי לבי./ על החורף/ הבדידות/ טיפות הגשם ותחושת הקור / הנפש מתכנסת כציפור אל הקן./ והראייה המתחדדת/ תופסת כל קו של זיע/ באוויר השקוף, הצלול./ ליד החלון / משקיף לחצר,/ מטר גשם מקיש/ טיפות מים מהשלוליות ניתזות./ ואני מתבונן, מתבונן וחושב./ ואיזה שקט פנימי/ השלווה שבלב/ עולה וכובש ישותי הדמומה./ ומדי פעם רעם ירעים/ ועננים אפורים, עלים מאוושים./ עורי מצטמרר בתחושת עונג/ ומולי צפים חדר קט, עליית גג./ וחלון משקיף אל רחוב צר./ מים זולגים על זגוגית האשנב / סוחפים את הסחי/ את חיי היום, את חיי השעה,/ והדרך טובה, נקייה וברה/ ודמויות קטנות, עטופות, נחפזות./ לביתן האפור, לביתן החמים./ ליד מחבקת, ללב אוהב/ חיוך של אשה וצלחת מרק חם,/ ובפינת החדרון, האפל, השקט/ אורו אדמדם, נוגה זהוב/ קסום, מסתורי. ומאוד ארצי/ התנור העשן את חומו לא יפיץ/ אותו הוא מצפין וכומס אל הלב./ ובתוך הלב, ריבוא רגשות/ וצר מהכיל, ודל מנצור/ וגואה על גדותיו/ וחובק העולם/ בנועם רך/ בקסם מרתק/ אפור וקסום./ כי העיר האפורה, זולגת המים/ גזית אבניה/ ירושלים של מעלה,/ ממיסה את האפר/ ותבוא אל לבי". במלאת ארבע שנים למותו הוציאה המשפחה חוברת נוספת, "רשימות", המאגדת רשימות של זאב, ודברים שכתבו אמו ורעייתו.  

דילוג לתוכן