סער (פרידמן), גבריאל

גבריאל (גבי), בן נורית ורפאל, נולד ביום ב' בשבט תשי"ב (29.1.1952) בפתח-תקוה. עד גיל 13 גדל בגבעתיים, שם למד בבית-הספר היסודי על-שם דוד שמעוני. לאחר שעבר לקרית-ביאליק למד בבית-הספר היסודי "קרית-ביאליק" והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "בסמ"ת" בחיפה, שם סיים כטכנאי במגמה של אלקטרוניקה. גבי היה תלמיד טוב והצליח בלימודיו. הוא ראה את עתידו כמהנדס ולכן תכנן להמשיך ללמוד בטכניון אחרי שישוחרר מהצבא. עוד כשהיה ילד הצטיין בשלווה, בטוב-לב ובביטחון עצמי. מעולם לא איבד את עשתונותיו ולא נרתע מקשיים וממכשולים. תמיד היה עקבי, נאמן לעצמו ולדרכו ומוכן תמיד לעזור לזולת. בזכות סגולותיו אלו התחבב על הכל. כמדריך בגדנ"ע בשנים 1966 עד 1969 ראו בו חניכיו וחבריו דמות של עלם בריא, חסון, מוכשר וישר, ותמיד בקשו את עצתו והנחייתו. גבי היה ספורטאי טוב ותקופה מסוימת אף התאמן במכון לתרבות הגוף בחיפה. אך את רוב זמנו הפנוי הקדיש לקריאה. עוד מילדותו נהג "לבלוע" ספרים, שעסקו בתחומים שונים וכך במשך השנים רכש ידע רב והשכלה. גם דרך מחשבתו, השקפותיו ודעותיו הושפעו לא מעט על-ידי הקריאה הרבה. גבריאל גויס לצה"ל במחצית פברואר 1971. זמן קצר לפני שגויס נקרא למבדקי טיס ונמצא מתאים וכשהתגיס הוצב לחיל-האוויר. הוא עבר את סדרת האימונים הרגילים, שכל פרח-טיס עובר, עד שהוסמך כטייס "סקייהוק". בתקופת האימונים הצטיין בכושר השיפוט המבריק שלו, בהתמדתו ובאופיו הנוח. בשאלונים פנימיים, שמלאו משתתפי הקורס ונשאלו בהם במי היו בוחרים כאיש צוותם, היה גבי מהמבוקשים ביותר. במיוחד אהבו בו חבריו לטייסת את כישרון הסיפור ויכולת התיאור הנדירים. הוא ידע להקנות לדברים צביון מציאותי מרתק ומשכנע בלשונו הציורית ובתבונתו הרבה. גבי נהג "לחלום חלומות" ולתכנן תכניות רבות, אך את הגדולה בהן לא זכה להגשים. ביום ראשון 7.10.1973 היה אמור לשאת לאישה את חברתו האהובה דליה. הכל היה מוכן וערוך, אך לפתע פרצה מלחמת יום-הכיפורים ומהלך הדברים שובש. גבי וחבריו סיימו את אמוניהם סמוך לפרוץ המלחמה אך טרם נחשבו טייסים מבצעיים. רק בזכות עקשנותו, תושייתו והאמון הרב שרחשו לו מפקדיו, ניתנה לו הרשות לטוס. עשרה ימים פעל בשמי סוריה, וחבריו סיפרו על פגיעות ישירות ועל תוצאות יוצאות מן הכלל שהשיג. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נפגע מטוסו מאש נ"מ של האויב בעת גיחה מבצעית דרומית לקוניטרה. זנב המטוס ניתק, גבי איבד כנראה שליטה על המטוס ולא עלה בידו לצנוח. כעבור ימים מספר נמצאה גופתו בין שברי מטוסו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. בעלון שהוציאה לאור המועצה המקומית של קרית-ביאליק לזכר בניה, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים, יש קטע שכתבה ידידה של גבי: …" את האיש הזה קשה היה שלא לראות. פני אל יווני, שתלתלי זהב עוטרים אותם. פנים יפהפיים שהמשך ברור להם היה גופו היפה. היופי האלוהי הזה, ששכן בו, היה מרשים במיוחד בזכות השלווה שבו. מין יופי שמקורו בשכינה בלבד. עצור, מאוד לא שחצני, שקט, כולו אומר הדרת-כבוד, צלילות וזכות".