סעיד, ספיר
בן שמחה ויחיא, נולד ביום כ"ז באדר תשי"ג (14.3.1953) בהר-טוב. הוא היה בן למשפחה מסורתית מרובת-ילדים, שעלתה מתימן והתיישבה בפרוזדור ירושלים. כשעברה משפחתו לבית-דגן, התחיל ללמוד בבית-הספר הממלכתי-דתי "רמב"ם", שבו השלים שמונה שנות לימוד. שנה נוספת למד בבית-הספר התיכון "שקדיאל" ברמלה. בגיל צעיר יצא לעבודה ככל שנזדמנה לו. בין השאר עבד כנגר, כאופה וכפועל פשוט. בכל מקצוע שבו עסק גילה כישורים מיוחדים. בנובמבר 1971 התגייס לצה"ל, עבר אימוני טירונות והוצב כתותחן-שדה בחיל-התותחנים. מאוחר יותר הועבר לשרת כטבח בחיל-השריון. ואחרי שהשתחרר משירות החובה המשיך ספיר לשרת בחיל זה במילואים. בחייו האזרחיים השתלם כנהג רכב כבד, ובעבודתו זו הצליח להתבסס. ביוני 1977 נשא אשה והקים את ביתו בראשון-לציון. כנהג מקצועי של רכב כבד התגייס בינואר 1978 לצבא הקבע. הוא הוכר כנהג בכיר, והוענקה לו דרגת סמל. ספיר המשיך להשתלם במקצועו. בינואר 1980 הוארך שירותו בצבא הקבע והוא הועלה לדרגת סמ"ר. ספיר שאף להרחיב את השכלתו והשלים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר הצבאי להשכלה. הוא הצטיין במיוחד במקצועות תנ"ך ועברית. חוות-הדעת של מפקדיו באותה תקופה היתה כי "הוא חייל מסור לעבודתו, שקט, ממושמע, ומבצע המוטל עליו לשביעות רצון מפקדו". לאור חוות-דעת זו הוענקה לו דרגת רס"ל. ביום י' בחשוון תשמ"ג (27.10.1982) נהג בתפקיד בטנדר צבאי ועבר בצומת נחשון, בכיוון רמלה. רכבו התהפך והמכונית עלתה באש. ספיר נהרג. בן 29 היה במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית הקברות בראשון-לציון. הניח אחריו אשה בהריון, בן, הורים, חמישה אחים וחמש אחיות. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "סעיד ספיר שימש בליל התאונה כנהג תורן יחידתי, במהלך התורנות יצא לנסיעה שממנה לא שב. במשך ארבע וחצי השנים האחרונות היה נהג ביחידה וככזה הוכיח יכולת מקצועית גבוהה ובגרות אישית ראויה לציון. אף בתנאים הקשים ביותר לא איבד את סבלנותו ואת קור רוחו. היה נחשב ביחידה כאחד הנהגים הטובים ביותר. זהיר, שקול, לא פזיז. מסירותו לרעייתו היתה לשם-דבר ביחידה. הוא ידע לשלב עבודה עם חיי משפחה". להנצחת זכרו הוקם בבית-הכנסת שבו נהג להתפלל דוכן תפילה לחזן על-שמו
