סעיד, חסן

בן אמין וחלוה. נולד בשנת 1944. בן למשפחה דרוזית בהר-הדרוזים – בני-משפחתו נלחמו במרד הדרוזים, בשנת 1925, נגד הצרפתים. כשהיה בן ארבע עלה עם משפחתו לישראל והשתקע בכפר הדרוזי ראמה. בכפר התארגנו הדרוזים ופעלו, במסגרת ההגנה, במלחמה להקמת המדינה, ובני-משפחתו של חסן היו בין המצדדים ביהודים. בשנת 1961 גויס חסן לצה"ל. תחילה בתפקידי מטה, ולאחר שעבר קורס קצינים-קרבים הפך לאחד מעמודי-התוך של היחידה הדרוזית. בשנת 1963 עבר עם משפחתו אל הכפר הדרוזי עוספיה שבהר-הכרמל. במלחמת ששת-הימים היה ביחידה הדרוזית ולאחריה היה מפקד פלוגה ב'קסיימה', ב'קדש ברנע' וברפידים. בשנות השבעים עלה לצפון ופיקד על יחידה נבחרת שנלחמה בטרור והדבירה אותו בגבול לבנון. חסן נטל חלק בפעולות ביטחוניות מעבר לגבול, במלחמה נגד המחבלים בלבנון. הוא פיקד על כוחות שיצאו להכות במחבלים וזכה להערכה מפי מפקדיו. בהיותו מפקד היחידה המיוחדת בגבול לבנון בנה יחידה מקצועית שיצאו לה מוניטין בלוחמה בטרור. את שירותו בגבול הצפון ראה חסן כגולת-הכותרת של שירותו-הצבאי ומקור-גאותו. חסן שירת גם בגבול הירדני, בערבה, ועבר להדרכה בבסיסי הדרכה למפקדים, בהכנת מפקדים למשימות פיקוד ומטה. כן יצא במשלחת צבאית לאירופה והשתלם שם ועסק בהסברה, מטעם צה"ל, במדינות שביקר בהן. בינואר 1969 נשא חסן לאישה את אליזה, ונולדו להם ארבעה ילדים. פחות מארבעה חודשים לאחר מותו נולד בן נוסף שנקרא בשמו, חסן. חסן נפטר בדצמבר 1978. הוא לקה בהתקף-לב קשה ונאבק אתו, וכשהיה בטוח שהבריא ויצא לבית-הבראה שב ההתקף ופגע בו שנית – והפעם הכריעו. במכתב-תנחומים לבני-משפחתו נאמר: "חסן היה מאלה העושים מלאכתם בשקט ובהתמדה, והוא עשה כל-מאמץ כדי לבצע את אשר הוטל עליו. חסן אהב את הצבא, באותה מידה גם את משפחתו. היה קצין וחייל למופת, קיבל את אשר הוטל עליו ברוח טובה. עשה הרבה ודרש מעט. חסן שירת בצבא בנאמנות ובמסירות והיה גאה בזכות שנפלה בחלקו – לשרת בצה"ל." כך, אכן, ראה חסן את שירותו הצבאי – בשיחותיו עם פקודיו נהג לדבר על הזכות שבשירות בצה"ל ודאג שלא לראות בשירות הצבאי חובה בלבד, כי זוהי חובה שיש בה זכות אזרחית עליונה. לאחר פטירתו ראה אור ספר בשם 'שיר נעדר' בהוצאת המשפחה המהווה קובץ משיריו.