סעיד, אריה

אריה, בן רחל ומתנה, נולד ביום כ"ג באייר תשי"ד (26.5.1954) בראשון לציון. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "רמז" בראשון לציון ואחר-כך החליט להמשיך וללמוד בבית-ספר מקצועי ולרכוש מקצוע, כדי שיוכל תמיד לעבוד ולהתפרנס בכבוד. כך החל ללמוד את מקצוע המסגרות בבית-ספר מקצועי באשדוד. בד בבד עם לימודיו החל לעבוד כמסגר מתחיל בבית מלאכה בראשון לציון, וכך מימן את לימודיו ואת צורכי מחייתו. הוא היה בן מסור למשפחתו ותמיד עזר לאמו בעבודות הבית השונות. למרות שלמד בבתי-ספר חילוניים ונהג להתרועע עם נערים חילוניים, היה שומר מצוות והקפיד להתפלל מדי יום ביומו בבית הכנסת ולקיים את מצוות התורה. אריה לא היה מסוג הנערים המבזבזים זמנם לריק. הוא לא נהג לשוטט ברחובות ללא טעם ותכלית, אלא העדיף להקדיש זמנו ללימודים ולעבודה יוצרת. לאחר שסיים את חוק לימודיו נותרה לו עוד שנה עד למועד גיוסו לצה"ל, והוא המשיך לעבוד כמסגר ולהשתכר למחייתו. אריה גויס לצה"ל במחצית מאי 1972 והוצב לחיל הרגלים, בחטיבת "גולני". לאחר שסיים את הטירונות עבר קורס מ"כים ובסיומו נשלח לבסיס האימונים של חטיבתו ושימש שם כמדריך. הוא היה חייל ולוחם מעולה, השכיל למלא את תפקידו בנאמנות וביסודיות והיה אהוב על חניכיו, על חבריו ועל מפקדיו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הפסיק אריה להדריך ולאמן והצטרף כמפקד כיתה ליחידה לוחמת ב"גולני". היחידה עברה את קרבות הבלימה ברמת הגולן וביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נשלחה להילחם לכיבוש הר החרמון מידי הסורים. הקרב היה קשה ועקוב מדם והלחימה במעלה ההר התלול הייתה מפרכת ותבעה מאמץ עצום. כשהגיע הכוח סמוך לרכבל העליון נפגע אריה ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "כל חיילי היחידה שותפים באבלכם על נפול אריה בטרם עת, בקרב על כיבוש החרמון. אריה מילא את תפקידו בצורה המעולה ביותר. הוא היה אהוב על חניכיו ועל כל אנשי הסגל אשר הכירוהו ואתם לחם. אריה היה מהראשונים שיצאו מהיחידה כדי להשתתף בקרבות להגנת המולדת. הוא נלחם בגבורה ונפל על כיבוש החרמון".