בן שולמית ושמשון. נולד ביום ז' בסיוון תשל"ט (2.6.1979) בקרית גת, בן בכור להוריו. אחריו נולדו ציונה, אופיר, אמיר ואושר. שרון החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'יד יצחק' בקרית גת, המשיך בכיתות ז' וח' בבית-הספר 'רוגוזין' ועבר לתיכון המקצועי 'אורט תל נוף' בגדרה. הוא למד במגמת מבנאות מטוסים, כמו אביו לפניו, וסיים את לימודיו בהצטיינות, עם תעודה בממוצע 90+. שרון היה נער חייכן, צנוע וטוב לב. כיבד מאוד את הזולת, ויותר מכל כיבד את הוריו. הוא ייחס למשפחתו חשיבות עליונה וכבן בכור היה תמיד המייעץ, המסייע והתומך בכל מצב. בהתנהגותו היה תמיד מופת לאחיו. לשרון היה אופי חברותי מאוד ובכל מקום ובכל זמן רכש חברים שאהבו לבלות איתו וליהנות מחוש ההומור שלו. עם חבריו הרבה שרון לצפות בסרטים, במיוחד בסרטי קומדיה ופעולה. אהב לטייל ונודע ביכולתו לארגן טיולים מוצלחים. שרון היה בעל חוש הומור ואהב מאוד לצחוק ולבדר, אך ידע גם להציב גבולות, להיות רציני כשצריך ולהתנהג בהתאם למצב. שרון עסק מצעירותו בספורט, שיחק כדורגל וכדורסל ואהב לצפות במשחקים ששודרו בטלוויזיה. בעת לימודיו בתיכון הכיר שרון את יפית, ובמשך שלוש שנים, עד ליומו האחרון, פרחה ביניהם אהבה ראשונה, מיוחדת ואמיתית. בחודש דצמבר 1997 התגייס שרון לצה"ל, לחיל-האוויר. הוא הוצב בבסיס בדרום הארץ ועבד במקצועו, מבנאות מטוסים ומסוקים. במהלך שירותו עבר קורסים מקצועיים, הוסמך לעבוד בחומרים מרוכבים ולטפל בכל מכלולי המסוק. הוא השתלב היטב בבסיס, היה אהוב ומוערך – לאנשי הקבע הצעירים היה כאח קטן, ולחיילים שהגיעו לבסיס אחריו היה כאח בוגר, מלווה ומגונן. סיפר מפקדו, סא"ל מאיר: "להצטיינותו של שרון בלימודיו בתיכון היתה המשכיות גם בשירותו הצבאי. רצונו ללמוד דברים חדשים ולהרחיב ידיעותיו, והרמה הגבוהה שבה ביצע את משימותיו, היו לשם דבר בקרב חבריו. דאגתו הבלתי פוסקת למשפחתו, והרגשת החובה לעזור, ראויים להערצה." ביום כ"ח בשבט תשנ"ט (14.2.1999) נהרג שרון בתאונת-דרכים בכביש קרית גת-אשקלון. הוא היה בדרכו לביתה של חברתו יפית, ובידו פרחים לציון יום האהבה שחל באותו יום. בן עשרים היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. שרון הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית גת. הותיר אחריו הורים, אחות ושלושה אחים. כתב למשפחה מפקדו, רס"ן טוביה: "שרון שירת כמבנאי מטוסים תחת פיקודי כשנה. במהלך תקופה זו גיליתי בחור עם מוטיבציה גבוהה, ועם רצון עז לתרום ולהתקדם בתחום שבו עסק… בנועם הליכותיו, עדינותו ומזגו השקט היה אהוד ומקובל על חבריו… שרון היה חלק מאיתנו, חלק מגף מבנה, ובמותו איבדנו חבר יקר ואהוב, וצה"ל איבד חייל איכותי ותורם. אשריכם, שזכיתם לגדל בן שכזה." חבריו מהגף כותבים: "הזמן עובר ימים חולפים/ אך אותך לעולם לא שוכחים/ איך עזבת כל כך מוקדם/ בגיל כזה שלא מספיק לעולם/ בן עשרים היית וכך תישאר/ אך ורק בעולם אחר/ יושבים כאן נזכרים/ ברגעים הכי יפים/ שאותם לא שוכחים/ ואותך אנחנו אוהבים." הוריו של שרון כותבים: "כשהגעת לעולם היית הראשון מכולם. הבאת עימך אושר, שמחה, מזל והמון אהבה. תמיד היית היהלום שבכתר… אף פעם לא סרת מהדרך הישרה, תמיד ידעת מהו הגבול ומתי צריך לעצור. כך גם עמדת על עקרונותיך, וחינכת גם את אחיך… המוות שלך, שרון, נפל עלינו כמו רעם ביום בהיר. בחיים לא האמנו שהפרח הכי מוגן ייקטף בגיל כה צעיר. ועכשיו אנו נאלצים להישאר עם הזיכרונות, מקווים שיום אחד אכן נראה אותך כמו שאתה ותגרום לכל אחד מאיתנו לחייך, כמו שרק אתה יודע. שרון, נשארת צעיר למרות שתכננת הרבה מעל ומעבר, והכי חשוב הבטחת להישאר עם הוריך לנצח ולא לעזוב אותם גם לאחר נישואיך, אך לא הצלחת למלא הבטחה זו…" כתבו אחיו: "היית הילד המושלם, הבאת דוגמה לכולם/ אותך נזכור לעולם ועד, כי לזה אתה מיועד/ את החיוך הזה אנו לא שוכחים, זוכרים ונזכרים/ ואיך הגורל היה כה אכזר, כשהוא בא ואותך הוא לקח"… "הלב עליך לא מפסיק לחשוב/ הזיכרונות בראש ממשיכים לזרום/ אמא צועקת ובוכה שאותה עזבת לבדה/ זוכרת כי הבטחת, לנצח תישאר איתה./ שרון, אוהבים אותך כולם/ לא נשכח אותך לעולם/ היית בן אדם מיוחד/ כמוך אין עוד אף אחד./ כולם חולמים אותך/ כולם רוצים אותך/ אך אף אחד לא יכול/ להביא אותך, כי הלכת לעולמך./ אז למה עזבת אותנו כאן לבד/ בלי עזרה של אף אחד/ מה נעשה בשעת מצוקה/ כי בלעדיך זו תהיה עבודה קשה./ רק נוסיף דבר אחד/ אותך לעולם לא נשכח!" כתב בן דודו של שרון, ישראל: "גדלנו באותה שכונה עד שעברת לדירתך החדשה. אך נשארנו חברים בנפש, רבים אך לבסוף גם מסתדרים… לא אשכח איך עזרת לי תמיד, לא! חבר היית לי בשעת צרה, תמיד משלים ביני לבין החברה… רוצה לומר לך תודה וסליחה על הכל ותמיד אוהב אותך בן דוד יקר שלי…" מיכאל חברו כותב: "מה אוכל לומר ומה אוכל להוסיף, איבדתי אותך לעד. איבדתי חבר נהדר. אני מצטער שלא התעוררתי יותר מוקדם באותו יום ולא נפרדתי ממך כמו שצריך, באותו יום אחרון שראיתי אותך… למרות היותך קטן ממני בשנים, תמיד היה נחמד לקבל עצה ואוזן קשבת ממך. מותך רק הגביר אצלי את הדעה להתייחס יפה לכל אדם. בזכותך, חברי הטוב, החלטתי להילחם יותר על נושאים שחשובים לי. כל צעד שאני עושה בשבילי אני חושב לעצמי שאני מבצע זאת גם בשבילך. שרון, תמיד תהיה איתי במחשבות." חבריו, אילן ואורית, כותבים: "איך אפשר לבטא געגועים וכאב בנייר כל כך ריק? היית לי חבר, אח נאמן ומיוחד, מבין, איכפתי וחייכן שלעולם לא אשכח. היית בשבילי מין עולם ומלואו של חוויות בלתי נשכחות. פתאום בתוך כל השגרה נעלמת והשארת מאחור כל כך הרבה אנשים כואבים ודואגים שנזכרים בחיוכך, בקולך ובדמותך. השארת בי חלל ריק ומין ים זכרונות עבר שלעולם לא אשכח…" להנצחת שרון, תרמו הוריו ספרי תורה ותשמישי קדושה לבית הכנסת 'שערי רחמים' שבקרית גת.
